אף פעם לא הבנתי איך, איך התאהבתי בו?.
הרי הוא לא משהו מיוחד, סתם חרא מדבר.
גורם לי לבכות, לצחוק, לשמוח ולהיזכר בעבר החצי מתוק, חצי מר
שלי.
חצי מתוק כי הוא היה שם, וחצי מר כי הוא היה שם.
הוא פשוט העבר שלי, ואני לא כל כך מבינה איך, אף פעם לא ממש
יצא לי לדבר איתו, לא שזכור לי.
ואם כן הייתי מדברת איתו הייתי זוכרת.
היה לי מר- כשהוא היה עם חברה שלו שהיא גם חברה שלי.
היה לי מתוק- כשהוא נפרד ממנה.
ותמיד, אבל תמיד, דיברתי או חשבתי עליו, רק עליו. כי לא היה לי
משהו אחר לדבר או לחשוב עליו.
את כל השאר כבר היה לי.
היה לי הכל הכל חוץ ממנו, חוץ ממה שבאמת באמת רציתי.
אז למה אני לא יכולה לקבל מה שאני רוצה?
זה רק דבר אחד זה לא הרבה באמת.
אני לא עשיתי לו כלום... באמת אפילו מילה לא אמרתי...
אז למה הוא כל כך שונא אותי? אין לו סיבה. באמת שאין...
אז למה אני לא מבינה, למה?