יש לי חבר שאני אוהבת כל כך...
יש לי חבר שאני אוהב עוד הרבה זמן...
היה לי חבר שאהבתי.
היה לי חבר שאני אוהבת.
אין לי חבר שמבין אותי.
אין לי חבר אמיתי.
ברור שהוא אוהב אותי
וברור שההוא אהב אותי,
אבל זה כואב... כואב כל כך...
אני מרגישה אני פוגעת בו.
זה שעדיין יש לי רגשות לאחר,
הורס אותי מבפנים...
אני חושבת על החבר המושלם שלי
ובצד מסתננות תמונות של השני.
אני הולכת לישון, מרוקנת ת'ראש ממחשבות
וההוא עולה לי בראש.
איך היינו פעם, מה היה... מה הרגשתי.
ואני אוהבת את החבר שלי.
אוהבת כל כך...
ועצוב לי שאני רעה.
עצוב לי שאני אגואיסטית נורא.
הוא תמיד יהיה מיוחד,
אבל אני רוצה לעבור הלאה!
יש לי מישהו חדש עכשיו...
והוא מושלם! והוא אוהב אותי גם.
אז למה אני לא יכולה...
למה אני לא מצליחה...
להפסיק?!