הסכין חדה, עם ידית מעץ
הסכין הגואלת, הסכין שתנפץ
הידיים רועדות, הסכין כה קרה
היא אוהבת אותה, היא כ"כ יקרה.
הלב דופק מהר
וכלום לא עוזר,
הכל יגמר כאן ועכשיו
הפחד הלך, ויותר הוא לא שב.
כמה מילים משורבטות על הדף,
אוהבת, סליחה, והזמן עף.
הגיע הזמן, הזמן לסיים
אף אחד לא יודע מה הוא גורם.
היד, נקיה ונטולת צמידים,
והוורידים, כה יפים, יפים ובולטים.
היא בוחנת אותה, עם מבט מטורף,
נותנת עוד מבט אל הדף.
הכל כבר סגור, הכל כבר נגמר
במילא אף אחד לא מאושר.
מרימה את היד, מרוקנת את המחשבות,
הכל יגמר עוד שניה, לא שעות.
בתנועה זריזה היא חותכת את הווריד,
מישהו את בגדיה מוריד.
הרגשה חמימה מתפשטת בגוף,
מי זה שם? עוף מפה, עוף!
אם רק הם היו יותר קשובים...
זה לא משנה, הם לא אוהבים...
מי זה שם? עזבו אותי, תנו למות,
אל תצילו, זו תהיה טעות.
העיניים נעצמו, הרגשת רווחה,
הם לא הספיקו- היא הייתה בטוחה.
כשמתים לא קר, אלא חם,
והחושך כ"כ יפה ומושלם.
היא עפה על כנפי מלאכים,
להתראות עולם, ככה הולכים.