כשפגשת אותי בפעם הראשונה, אמרת שאני יפה יותר מהירח. ידעת
שהירח הוא הדבר הכי יפה בעיני.
אמרת שהיית קוטף אותו בשבילי. תלית אותו בחוט על ארובת ביתי,
כדי שכולם ידעו שאני הבחורה הכי מיוחדת בעולם - בעלת הירח. הוא
היה מסתובב על צירו ומאיר את עיני התכולות, שאמרת שיכולת לבהות
בקסמן שעות ארוכות.
בימים הוא היה לבן טהור, כאילו חצי נעלם מעיני. ובלילות היה
מאיר את ביתי, כי אני פוחדת מהחושך.
לפעמים רציתי לכבות את הירח, כי רציתי להיעלם קצת מעיני העולם.
ניסיתי לכסות את עצמי בשמיכת הטלאים שלי או בתלתליי הארוכים,
לסגור את כל החלונות או לעמוד כנגד כיוון האור. אך אור הירח
תמיד מצא את דרכו בחזרה אל פניי בכל פעם מחדש.

עכשיו, כשאתה אינך עוד, אין לי עוד סיבה להחזיק בירח על
ארובתי.
בעוד כמה ימים העמוד שהכנתי במיוחד בשבילך יהיה מוכן. אז אבוא
לקברך ואתלה את הירח על העמוד הגבוה שעליו נחרט שמך. זו תהיה
המצבה היפה ביותר מעולם.

ועכשיו, לאחר עשרות שנים של הזדקנות, תוכל גם אתה לדעת איך זה
להרגיש נאהב.