כשאתה מסתכל לי ככה עמוק בעיניים, כמו שתמיד עשית, אני יודעת
שאתה רואה את כל כולי. העצב, התסכול והשמחה לראות אותך, וגם
אני.
למה אתה יודע לרגש אותי ככה? כאילו נתת לי את נשמתך ליום אחד.
אני חושבת שהריגוש שלי לא יעזוב אותי לעולם, כשאתה נמצא לידי.
כמו יו-יו שאתה מגלגל ועוזב כשנמאס לגלגל. ואז הוא נופל מטה,
עוד ועוד ועוד, עד שאתה מתחיל להתגעגע למגעו - ובכלל אליו -
ואתה מרים אותו בידך ומחבק אותו קרוב ללבך.
אתה מותח לי את החוט עד שהוא כמעט נקרע, זה בכל זאת לא גומי.
ואז אתה מושך בקצוות שלי ומחבק אותי חזק חזק. אתה מסתכל לי
עמוק בעיניים, שבוערות מהשנאה של הנטישה שלך. ואז אתה לוחש
באוזני "אני אוהב אותך". אני מחבקת אותך הכי חזק שאני רק יכולה
ואנחנו נשארים ככה, אחד מול השנייה. אתה מביט במבט חודר לעיניי
ואומר שאתה רואה בפנים אהבה שמתחבאת מתחת לאבק הייאוש.
אני מטאטאת שם מדי בוקר, שיהיה מצוחצח, ושיוכלו כולם לראות את
אהבתי אליך.
הלוואי והיית בא, רק עוד פעם אחת. מותח בקצוות שלי ומחבק אותי
חזק בזרועותיך - קרוב ללבך.
אהבתי אותך כל כך.