יש איזה ענק פה למעלה, כזה עם שרביט קסמים.
ליד המיטה שלו, בתוך מגירה ענקית, יש לו עשרות אלפי עצים
שנראים כמו צלבים מזעריים. כמו אלו שבעזרתם שולטים בבובות
המריונטה היפהפיות, שאותן אתם מוכרים בחנויות. וזה באמת עובד
על העיקרון הזה. שני זרדי העץ מחוברים יחדיו במסמר מוזהב
באמצע. כשאתם נולדים, אותו ענק מכין לכם את זרדי העץ וממסמר
אותם יחדיו במסמר הזהב. ואם אתה עושה משהו רע, חלק ממנו הופך
לחלוד. בסוף, כשאתה מת, ככה הוא יודע אם אתה הולך לגן עדן או
לגיהנום. בעזרת זרדי העץ הוא שולט בחייך. אם הוא מוריד אותו
לצד שמאל - אתה בירידה, ואם הוא מעלה את הזרד השני לצד ימין -
אתה בעלייה. כמובן שהכל תלוי בכמה שהוא מוריד או מעלה את
הזרדים שלך.
במגירה שמעל יש לו כמה מכחולים בעובי שונה וגם צבעי אקריליק
בכחול, תכלת, שחור, לבן, אדום, כתום וורוד. בבוקר הוא לוקח את
בד הקנבס ששם אתמול בלילה מתחת למיטתו, ומושך את המכחול בצבעים
שהוא רוצה. לפעמים אלו שחור וכחול, ולפעמים תכלת ולבן, ולפעמים
אדום וורוד וכתום. לשמאל וימין ולמעלה ומטה, והתמונה תמיד
יוצאת לו יפהפייה. לבסוף, מחליף אותה בתמונה הקודמת שתלה לכם
כשמיים מזויפים. כאילו היו חיקוי של השמיים שלנו, אבל שלכם
יפים הרבה יותר.
משמאל למגירה עם המכחולים והצבעים, יש מגירה מלאה בפלסטיקים
שקופים שבהם יש שקעים בצורות אחידות. כמו כאלו ששמים בהם מים
ומניחים במקפיא, ואחרי כמה שעות יש לך קרח מוכן. הענק לוקח בשר
אדם מבית הקברות ומעסה אותו כמו שמעסים חימר. מוסיף קצת עצמות
וכלי דם מזעריים, ושלל מערכות תפקוד אחרות. הוא שופך את חומר
הקסמים הזה לשקעים השקופים שבפלסטיקים, שהופכים אח"כ לצבע גוף.
התפקיד שלי הוא לשים אותם במקפיא בלילה, ולהוציא בבוקר. לא רק
אני עובד בעבודה הזו במפעל של הענק, יש עוד אלפי נשמות כמותי.
יש כאלו שכבר לא יעילות כמו פעם ולפעמים מנענעות יותר מדי את
התוצרים בדרך למקפיא והם נשפכים, או אפילו מפילות אותם על
הרצפה. ככה הן הורסות חלק מהשחקנים של הענק, והוא כועס על
הנשמות ואפילו לפעמים מפטר אותן. ואז, או שהן נשארות חסרות מעש
ומתבטלות, או שהן עוברות לגיהנום ונשרפות. אבל זה לא נורא, זה
לא באמת כואב לנו, אנחנו בכל זאת רק נשמות.
זה קשה לעמוד בלחץ הזה כל הזמן, וידיי היו רועדות כאילו מהפחד,
אבל בעצם זה כי אני לא רוצה להרוס את העולם שלכם עוד יותר. כל
נשמה, בכניסתה לגן עדן, נשבעת שתהפוך את כדור הארץ - עולמכם,
לטוב יותר. אחד שיהיה ללא אסונות ושנאה. כזה שיהיה יפהפה
ושתלמדו להעריך אותו. אחד כזה שנוכל לצפות בו ולהיות בטוחים
שעבודתנו הרבה הניבה תוצאות מושלמות.
הנחתי את רגלי השמאלית מחוץ לגן עדן, מחכה שיגיע השטן ועוזריו
להעניש אותי על חלומותיי המטופשים על שלמות. השטן הגיע, שורף
את כל הפרחים הצבעוניים שלבלבו עד בואו, מלא בסרחון השנאה שלו.
עטף אותי בשלשלאות ומשך אותי ברגליי אחריו. נמשכתי אחריו,
ואפילו לא התנגדתי. הרמתי ראשי, וראיתי את הפרחים מלבלבים שוב
מאחורינו. הריח המתוק של גן עדן רב עם הסרחון הנוראי של השטן
על השמים. פסים שחורים ולבנים וכתומים ואדומים הרגו זה את זה
במעגל דמים. כאילו היו צבאות שנלחמו על אדמת קודש מפוארת. כזו
שעטופה בדמיון בסרט אדום מבריק, אבל במציאות המאכזבת היא לא
יותר ממדבר זהוב בעל כמה מעיינות.
את השנאה והקנאה והרוע והגועל אי אפשר לעולם לשלב עם המושלמות
שחלמתי עליה בחלומותיי. אחרי הכל, גם אני הפלתי כמה תוצרים של
הענק שהפכו לשטנים הנוראיים ביותר. האחד הוא האיידס והשני הוא
הסרטן, השלישי הוא המלחמות והרביעי והנוראי ביותר הוא השנאה.
הן לעולם לא יצליחו, הנשמות הלבנות, הענק ועוזריו - אפילו
הנאמנים ביותר.
אחרי הכל, כמה שינסו, שלמות אי אפשר לייצר מזיהום.