נדב בונדר / ? |
והמולת אנשים מציפה את מוחי
ולבד
ותווים של שיר נשכח
מעלים זכרון ילדות
שאינו אומר לי דבר
ונהרות זורמים מסביבי
מסיטים מחשבה מחוסר למנוחה
וחוזר חלילה
ובין צללית דמויות
ובין עיניים כבויות
בולט האור בעינייך
חיוך
וכנות.
הצביעות לא שוכנת כאן יותר...
?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|