[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"טעם. נו טעם כבר! מה כבר יקרה? נו קח ביס!" הפצירה בו האישה.
"אבל הוא אמר לנו בפירוש -"
"אתה לא באמת הולך להיכנע לתכתיבים שלו כל הזמן, נכון?"
"אני לא מבין מה הבעיה שלך, הוא רק ביקש שלא ניגע בו, זה לא
נורא כל-כך!"
"נו בטח," אמרה האישה בלעג ,"הרי עד שלא טעמת ממנו, לא ידעת
סיפוק."
המעשה הבא הוביל לתגובת שרשרת שתשנה את מהלכו של העולם לעד.
"את לפעמים יכולה להיות כל-כך עקשנית, אלוהים..." אמר האדם,
"תביאי את זה כבר." מיד חפן האדם את התפוח ונתן בו ביס עסיסי
ומיוחד. דבר לא קרה. שקט אפף אותם. אדם הסתכל על האישה בתמיהה
והרים גבה.
"זה באמת טוב," אמר בפה מלא והנהן בראשו.
לפתע רעדה האדמה ונשמעה רוח חזקה בכל הגן. את ההמשך אתם כבר
יודעים. אם אני הייתי יודע שזה מה שיקרה - בטח ובטח שלא הייתי
מחייך כשזה טעם מן התפוח. הכוונה הייתה טובה: ברגע שיטעמו מפרי
העץ יבחינו בין טוב ורע. תהיה להם אפשרות בחירה. כמובן - הייתה
להם גם קודם אפשרות בחירה, אחרת איך היו בוחרים לאכול מהעץ? אך
איך אפשר לבצע בחירה טובה אם אי אפשר להבחין בין טוב ורע? אז
אתן להם אפשרות לטעום ולבחור, אמרתי בליבי. וכך היה.
"אתה חתיכת אידיוט..." הוא אמר לי, וצדק. הפקדתי את גורל העולם
כולו בידי בני אדם. מהתחלה כבר ידעתי שזהו, זה הסוף. בני האדם
התפתחו מהר, ועם ההתפתחות הגיעו בצע כסף, ותאוות בשרים ועוד
אינספור סיבות לנפילתו של המין האנושי. לא כולם היו גרועים כמו
שאני מתאר אותם. היו כאלה שצפו מראש מה עומד לקרות, וניסו
להעביר זאת להמונים. אבל מה המעטים יכלו לעשות? הם לא היו
חזקים מספיק. מעטים עוד יותר אלו שהקשיבו להם בתבונתם. המבול
היה רעיון שלי. ניסיתי, איך לומר, לכפר על מעשיי? הצעתי לו
למחוק הכל ולהתחיל מחדש. הוא דווקא אהב את הרעיון, וביצע אותו.
הביצוע היה בדיוק לפי התכנון, אבל כפי שהבנתם כבר - הוא לא עבד
משהו... היו עוד ניסיונות ליצור דף חדש וחלק, אבל אף אחד מהם
לא עבד. העונש שלי - לזחול על העפר כל ימי חיי - היה ללא ספק
עונש מזערי ולא מספק מכל מקום שתסתכלו על זה. ואני חושב שאי
אפשר בכלל להאשים את בני האדם במה שקרה. ככה הם נוצרו, נועדו
להרוס. והוא? הוא תמיד היה מלא תקווה, קצת נאיבי הייתי אומר.
"יהיה בסדר," הוא היה אומר, וטועה.
הכתובת הייתה על הקיר. מצב שבו אדם יכול להרוג המונים על ידי
לחיצת כפתור אמור להדליק נורה אדומה. נורה אדומה, עוד המצאה
מטופשת שלהם. ככה הבלאגן התחיל, וכך הוא נגמר.
"מט," אמר השטן. אלוהים הסתכל מספר דקות על לוח המשחק.
"ניצחת," אמר לאחר שהשלים עם המצב. "עוד משחק?" הציע השטן.
"מה יש בטלוויזיה?" שאל אלוהים והעביר את ידו על זקנו.
טלוויזיה, עוד המצאה מטומטמת.
"אותו חרא..." עניתי מהכורסה, וכיביתי את הקופסה, "אז מה, עוד
משחק?"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא יעזור בית
דין!
פיצה מטר אוכלת
את ביג מאמא
לארוחת בוקר!
אין מה להשוות
אפילו, אז אל
תנסו!





יק טיבטי, אוכל
ארוחת בוקר
ומפלרטט עם
אלפקה, בפגישה
השבועית בשומריי
משקל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/3/05 10:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יפתח יקר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה