אני בא אלייך
למצוא את השקר
שסיפרת לי
לפני שעזבתי
בטריקת דלת אחת
השארתי את הזקן שגידלתי מאז
גם הבגדים
נשארו אותו הדבר
יש אנשים שלא משתנים בעונות המתחלפות
הם רק מביטים אחרת על הנוף
אני בא אלייך
למצוא את הזמן
שנאבד לי
שלא ידעתי כיצד
מגלים את מה שבפנים
ומה שבחוץ, שלט בכל
היה נדמה לי
שאי אפשר לזוז רחוק מדי
את הרי יותר יפה, וחזקה מכול האנשים בסביבה
לפעמים אני כמו ילד קטן
שמפחד מהגדולים
אז מתחבא מאחורי ברירות ופנטזיות
לוקח את המציאות אל הצד
ואת הרי תמיד יודעת לפענח את זה
שחזרתי אל ביתך
היית לבדך
עם בקבוק יין וספר
הכל נראה דמיוני
כמעט סצינה מסרט, אולי מערכה שנייה בהצגה
אני נרדמתי על הספה
שהתעוררתי
גיליתי שהשקר עוד קיים
מילים שנחטפות מתוך השורות
עד שהזמן לא יכול להן
אז הוא משאיר לנו מרחב
לגלות את הפנים, להתפשט מכל הכאבים
הצל תמיד מכסה על משהו אחד
ומגלה את הצד האחר
את יותר יפה מהתמונות שתליתי על הקיר
שלא היה לי מה לומר
את תבואי ותראי, איך העצב הופך לקוצים
על גוף שמבקש רחמים
אני בא אלייך
לגלות את השקר מחדש
יש אנשים שאוהבים לדעת
שהם לא הראשונים שנפצעים
גיבורים גדולים, שאין להם מלחמה
גם אני לוקח את הרגל אחורה
וחוזר חזרה
אני בא אלייך, לחפש את השקר
ואת מגלה אותו בחיוך דק
לפעמים אני נמשך, לפעמים נשרף