שוב זה לא נגמר,
הנה זה שוב חזר,
מופיע לו בלבוש לבן הפיגוע בכיכר.
לא תהיה מהפכה,
הרעשנית כבר דעכה.
רגליהם של המבקרים בביה"ח דרכה.

לא כבר אין כאב,
זה כמו להתאהב,
זה קשר רציני אך קצת מאכזב.
זאת האם שכאבה,
על בתה המנוחה,
סיפור רומנטי עם מעט אהבה.

רוצה לצעוק אל השמיים: די לחרב בעולם.
רוצה ללגום קצת מהיין להשכיח את הדם.
כחול כתום וסירנות מכל עבר מקיפים את האדם.
בוכה על אח וגם על קבר שאבדו את מעונם.

אז נשכח,
הכל מחר יישכח,
זאת שגרה שאין ברירה-
לחיות בה
להשכח.


25.02.2005