תלכו לכם, יד ביד,
לאור השמש השוקעת במערב,
אור ורוד אדום מתנפץ עליכם,
הרגליים הקטנות שלכם,
שוקעות בחול ומשאירות עקבות קטנות,
השיער הארוך והיפה שלך עף ברוח,
חולצת הכפתורים שלך נקשרה לחולצת בטן,
המכנסיים שלך מקופלים עד הברך, כמו שלו,
הוא עם חולצת כפתורים פתוחה, חושף חזה קטן,
קטן אבל מרשים.
מדי פעם אתם עוצרים מסתכלים אחד על השני,
מהבוהן ועד הקודקוד, מעבירים מבטי אהבה,
אתה אוהב אותה כל כך, אפשר לראות את זה,
מסתכל עליה במבטי הערצה, היא מאוהבת בו כל כך,
מעבירה לו מבטים שאומרת בהם "אני שלך, שלך ורק שלך",
הם ממשיכים ללכת, מנסים להישאר בפנטזיה הזאת,
היד שלו עוטפת ברכות את ידה הקטנה והעדינה,
מלטף אותה, והיא מתענגת בתוך ידו "הגדולה".

לאחר מספר שעות, הם עצובים,
מוחם החליד, גופם קפא,
הם ישבו אחד ליד השני, אך לא היה ביניהם מגע פיזי,
הם לא דיברו, הפנטזיה נגמרה,
עוד מעט כל אחד צריך לחזור למסלול שלו,
מי יודע מתי הם יפגשו עוד פעם.
דמעה נוזלת לה על העור הלבן, אבל פניה כפסל, לא זזות,
אפילו לא טיפה,
הוא ראה את הדמעה, פתאום הוא התעורר, הוא הבין,
הוא לא יכול לוותר על אהובתו,
הוא חיבק אותה,
זרם חשמל היה באוויר מהמגע של שניהם,
הוא ניגב לה את הדמעה, היא חיבקה אותו,
הוא עטף אותה בגופו והיא התקפלה כמו גולם,
הם נשארו מחובקים דקות, שעות, ימים, שבועות, חודשים ואולי
אפילו שנים.


אף אחד לא מוצא אותם, אבל מאמינים שהם עדיין יושבים מחובקים.