אפילו לא קיוסק.
עם מוכר משופם שאל נגד כולם יאשים רק אותך בסחיבת פחיות,
או לא להיות,
לכל הפחות.

אין אפילו מוכר, ואין בו שפם, ואין תחתיו כל פה שיצעק,
רק מכונת משקאות מתכתית, היודעת שאינך בררן,
והלילה הזה שכנראה כבר לא יסתיים.

בין צדיק לבן בליעל,
בין שמיים לשממה,
לא תישן - לא תתעורר,
והנה כבר השעה העשרים וחמש ליממה.
רוקד עם מכונה של קולה,
חושב לעצמך "מה אם"...
אך בעצם מה הטעם,
והטעם הוא מריר,
תבדוק עם זוגתך,
תראה רשום לה על המצח,
והידעת? זהו טעם החיים.