אני רואה את הרע, והיא את הטוב
אני עם הראש ברצפה, והיא עוד בשמים יום יבוא ותגע
אני אגואיסט מחפש אהבה, והיא מנתקת קשרים לפני שמישהו יפגע
אני פאסיבי מחכה לתשובה, והיא לא מחכה ושואלת בעצמה
ואני עוד אי שם אבכה על עוזבה, והיא עוד תגיד שהכל בגללה

היא את אושרם של אנשים מחפשת, ואני בשלי דואג רק לעצמי
היא עוד תבליג על מילה שאמרו לה, ואני רק אחכה להזדמנות
להחזיר
היא תדבר ישירות ולעניין, ואני אשחק משחקים ממש כמו בגן
היא תצעק דעתה בדיון הנוקב, ואני אהנהן בראשי בכאב
היא עוד תברח ותמצא לה אחר, ואני לא ארדוף, רק אשב ואתמרמר

ולמה?, שאלה אחת יחידה לי.
מה זו מצאה בנבלה שכמותי.
הרי שזוועות האדם בי טמונות,
ואין איש כמוני, מלא בחולשות
אז מהיכן האמונה כי היא תוכל לשנות.

אני רואה את הרע, והיא את הטוב