בוקר טוב עולם, הברבורים נשארו באגם.
הכל התחיל, כשילד אחד שאל, לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא.
אז ברבור אחד, עוד לא בן שנתיים, שמע את השאלה.
זה היה בוקר בשעה 5 לערך, והחורף התקרב, הילד עבר ליד האגם
ושאל את השאלה. הברבור שהיה חצי רדום ושמע את השאלה בחצי אוזן,
התעורר לפתע, ובמשק הכנפיים כמעט שהעיר את כל הלהקה :
"אמא! אמא!"
"אמממאא!", הוא קרא לאמו, נולי הברבורה.
מה...??? מה אתה רוצה ז'ו-ןז'ון?"
"אמא, לאן הברבורים עפים כשאגם קפוא?"
"לא יודעת, תן לי לישון... מאיפה הגיעה השאלה הזאת?"
"נו אמא..."
"הם נשארים ליד האגם, ומחליקים על הקרח, מה, לא ידעת?"
"נו אמא, באמת..."
"אנחנו הברבורים, מסוגלים להישאר כל החורף ליד האגם גם כשהוא
קפוא".
" רק הברווזים האלה... הא! רגע! אתה דיברת עם איזה ברווז? אתה
יודע שאסור לך"
"אמא די, לא דיברתי עם שום ברווז"
"ואם כן, אז מה? למה אסור?"
"כי ככה"
"אמא, למה אנחנו לא עפים כמו הברווזים???"
"כי אנחנו ברבורים"
"אז מה"
"די ז'ון-ז'ון"
"אבל אמא"
"די!" האבא קם אחרי שהשיחה העירה אותו.
"מספיק ז'ון-ז'ון, תחזור לישון ותפסיק לשאול שאלות מטופשות",
אמר האבא. ז'ון-ז'ון שתק.
הוא החל ללכת בהליכת הברבור שלו לכיוון הספסלים שבפארק, הוא
ניסה לחפש את הילד.
"ילד! ילד!"
הילד נבהל, הוא ראה ברבור רודף אחריו ועושה "קווה קווה".
הוא התחיל לברוח. וז'ון-ז'ון אחריו.
ואז הוא עצר. ז'ון-ז'ון הסתכל עליו, והילד הבין, הוא רוצה לבוא
איתו, עכשיו כשהאגם עומד לקפוא. "אבל אתה ברבור, מה שהברווזון
המכוער רצה להיות, דברים כמו אגם קפוא לא צריכים להפריע
לך..."
"קווה קווה".
"טוב, בוא איתי"
והברבור הלך אחרי הילד, הם בילו את כל החורף ביחד וכשחזרו לאגם
בסופו ראו את מימיו הצלולים ובהם משתקפים השמיים התכולים.
אבל הברבור לא רצה לחזור לאגם, ולא ללהקה שלו.
הוא רצה לעוף עם הברווזים כשהאגם קפוא.