|
מן היד אל הדף והכתב עוד נמשך.
ארוכות המילים והרגש כה רך.
כותב על פרחים, עצים וירוק.
פורק הכל ובוכה כתינוק.
מילים נמשכות מן הדף אל הלב,
מילים שאומרות עד כמה אני אוהב.
הדיו נשפכת מן העט אל הדף,
דיו שחורה שמספרת על עצב וסתיו.
והחדר סביבי ככלא קטן.
ואני - אני סך הכל בן-אדם.
רציתי לפרוץ במילים את המנעול,
להגיע רחוק, להשיג את הכל.
נותרתי בודד ישוב על כיסא,
כותב מן הלב אל היד אל הדף -
כותב ובוכה. |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.