אני נמצאת במרחק של שנים מילדותי
והכל עבר כמו פסיעה קטנה
שדילגה מעל תמימותי הרחוקה כל כך
ולפתע הפכתי אישה

בזכרוני עדיין טריים קפלי השמיכה
משחקים יחד עם קרני השמש
תולשת עלה כותרת אחרון של פרח
וריחה של אימי מרחף על פני

היום אני ניצבת מול הזמן
והוא נוטע בי גידולים של מאום
חסרת אונים התפייסתי עימו בשקר
ובמראה לא אחפוץ להכיר בקיומי

אדם לא יוכל להסביר לי
וגם לא השתיקה
כיצד התבגרתי וכולי עוד ילדה
נירגשת מנשיקה של אהוב את ידיי

והיום אני מסרבת להרצין את פני
מסרבת לחשוב על מחר על אתמול
צחוקי ישאר צחוקו הצרוף של ילד
ולעולם לא אטביע עצמי בבגרות.