[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילה ארנון
/
השיר של שיר

1. בית, סלון, ערב

אמא של שיר מניחה כוס קפה על השולחן המרובע בסלון ומתיישבת על
הספה מול הטלוויזיה הדולקת. מבחינה בקצה של מחברת מאחורי אחת
הכריות שעל הספה. מעיינת במחברת בעיון.

אמא:
שיר... שיר... בואי רגע.

שיר:
כן, אמא רק רגע...

שיר מגיעה כשהיא אוכלת קורנפלקס עם חלב בקערה קטנה

כן, אני כאן.

אמא:
שיר לא ידעתי שאת כותבת כל כך יפה...

מביאה לשיר את המחברת, שיר מסתכל על המחברת.

שיר:
מה זה עושה אצלך? [בכעס]

אמא:
מצאתי את זה כאן על הספה. השירים שכתבת הם מאד יפים אבל למה
כולם על אהבה?

שיר מתקרבת אל הספה, מניחה את הקערה על השולחן ומתיישבת ליד
אמה, לוקחת ממנה את המחברת ומתחילה לעיין בה.

שיר:
לא יודעת? פשוט לפעמים זה נותן לי השראה... יש לי מן תחושה
כזאת בקצות האצבעות תחושה מדגדגת כזו ו... אני פשוט חייבת
לכתוב. אני מניחה את העיפרון על הדף והמילים יוצאות מעצמן.  

אמא:
חשבת לפרסם את השירים שלך?

שיר:
אני לא יודעת... הם לא כאלה יפים, אולי באינטרנט יש איזה אתר
שאני אוכל לפרסם בו את השירים שלי.

שיר קמה לוקחת את המחברת ביד אחת וביד השנייה את הקערה מהשולחן
ויוצאת מהסלון לכיוון חדרה. אמא של שיר מסקלת רגליה ומתחילה
להעביר ערוצים בטלוויזיה במשך דקה עד שהיא מגיעה לערוץ 22.
בערוץ משודרת התוכנית 'לא נפסיק לשיר'.

אמא:
שיר בואי מהר יש 'לא נפסיק לשיר'...

שיר באה בריצה ומתיישבת על הספה

שיר:
אוף זה הסוף.

אמא מכבה את הטלוויזיה.

אמא:
שיר, היית כבר במקלט שעיצב ועד הבניין?

שיר:
לא, הם עיצבו יפה?

אמא:
אני באמת לא יודעת. אולי תרדי לשם מחר אחה"צ?

שיר:
בסדר.

קמה והולכת לכיוון חדרה, מסתובבת לאט.

אמא את חושבת שאם אני אשלח את השיר שלי ל 'לא נפסיק לשיר' יהיה
סיכוי שילחינו אותו?
אמא:
אני באמת לא יודעת, אבל את יכולה לנסות. פרסמו את כתובת אתר
האינטרנט שלהם, את יכולה לנסות לשלוח להם את השיר.

שיר:
כן אני אבחר שיר יפה ואשלח להם.

2. בניין, מקלט, צוהריים.

שיר יורדת במדרגות למקלט ומסתכלת סביב. היא לבושה בגופייה
צמודה, מכנס טרנינג 87 בגזרה נמוכה, היא נועלת כפכפים ושיערה
אסוף בקוקו גבוה מסודר ויש לה מספר סיכות צבעוניות בשיער.
קירות המקלט צבועים באפור יש בו ספה ישנה מולה טלוויזיה, שולחן
פלסטיק בינוני מימין לספה, ספרייה מלאת אבק ושטיח גדול כחול
מגולגל בפינה. על הספה שוכב ערד (בן 15) וקורא ספר הוא לבוש
בג'ינס וחולצת T.

שיר:
שלום... אתה גר כאן?

ערד קם, מניח את הספר על השולחן.

ערד:
כן אני גר בקומה הראשונה, ואת?

שיר:
כן אני גרה בקומה הרביעית. איך זה שלא נפגשנו עד עכשיו?

ערד:
קורה... האמת היא שאני לא גר פה הרבה זמן עברתי הנה לפני כמה
חודשים.

שיר:
נכון, אתם משפחת ברקוביץ' שעברו לגור בדירה שלוש.
נעים להכיר אותך.

ערד:
העונג כולו שלי.

שיר וערד לוחצים ידיים ומביטים אחד בעיני השני. אחר ערד מסתובב
במקלט ומביט על הנמצא בו.

זאת הפעם הראשונה שירדתי למקלט והאמת שאני לא הכי מתלהב ממנו.


שיר:
כן, גם אני לא הכי מתלהבת, אמרו שעיצבו פה אבל זה עדיין נראה
כמו מחסן.

ערד עוצר מביט בשיר במבט שובב.

ערד:
את חושבת על מה שאני חושב?

3  בניין, חדר מדרגות ומקלט, יום
(קטע בהילוך מהיר)

שיר וערד עוברים במספר דירות בבניין, מראים אותם מבקשים כסף
מהשכנים. אחר רואים אותם נכנסים למקלט עם סולם ופחיות צבע,
מניחים אותם בצד ומזיזים את כל החפצים במקלט. אז רואים אותם
צובעים את הקירות מנקים אבק מהספרייה, מסדרים את המקלט. יוצאים
מהמקלט ומביאים פופים וכריות, שמים כיסוי צבעוני על הספה ומפה
על השולחן, תולים תמונה צבעונית על הקירות, מראה גדולה ושעון
עגול גדול. עכשיו המקלט צבוע קיר אחד בצהוב קיר אחד בכתום
אפרסק. על הספה כיסוי בצבע אדום ושתי כריות צהובות, מפה ירוקה
על השולחן, השטיח הכחול פרוש באמצע מתחת לשולחן, מצידי השולחן
יש שני פופים ירוקים.  
(חזרה להילוך רגיל) שיר וערד נופלים על הספה כל אחד בצד אחר של
הספה ובאמצע הכריות. שניהם "מעולפים" ומתנשפים. שיר פורצת
בצחוק.

ערד:
מה כל כך מצחיק?

שיר:
זה הדבר הכי משוגע שאי פעם עשיתי והכל בחצי יום!

נאנחת

אנחנו שני משוגעים.

ערד:
כן אבל אני יותר משוגע ממך!

ערד לוקח כרית וזורק אותה על שיר. שיר גם לוקחת כרית והם עושים
מלחמת כריות. כעבור מספר רגעים הם מפסיקים ופורצים בצחוק. לפתע
יורד אחיו של ערד, נמרוד (נער גבוה ושרירי בן 17) הוא לבוש
ג'ינס וגופייה צמודה בצבעים בהירים. נמרוד מביט בפליאה במקלט
הצבעוני.

נמרוד:
אוו! אתם עשיתם את זה?
שיר וערד מנידים בראשיהם לחיוב.

כל הכבוד לכם! אני נמרוד אח של ערד, ומי את?

שיר:
אני שיר אני גרה בקומה רביעית.

נמרוד:
באמת?! אחלה! אה... ערד אמא קוראת לך לאכול ארוחת ערב...

ערד קם נותן כיף לשיר ויוצא מהמקלט. נמרוד מתיישב ליד שיר. שיר
מביטה בו.

שיר:
אמא שלכם לא באמת קראה לערד נכון?

נמרוד:
אה... נכון.

צוחק.

שיר:
למה עבדת עליו ככה?

נמרוד:
סתם, את יודעת איך זה בין אחים.

שיר:
נו, באמת...

נמרוד:
טוב, רוצה את האמת אז הנה היא, האמת שסידרתי אותו כי את נראית
לי ילדה מאד נחמדה ורציתי לדבר איתך לבד.

מניח את ידו על ידה של שיר. שיר מסתכלת על ידו של נמרוד ואומרת
במבוכה

שיר:
באמת?

מיישרת את מבטה אל נמרוד.

נמרוד:
באמת.

מראים אותם מדברים ומדי פעם מראים את השעון זז מעט מהשעה 7
לכיוון השעה 8, כלומר עוברות כל פעם בסביבות ה-15 דקות. ברקע
ישנה מוזיקה כלשהי. לפתע נמרוד מביט בשעון.

יואו! כבר עברה שעה?

שיר גם מביטה בשעון.
שיר:
טוב אני צריכה ללכת.

קמה, נמרוד קם איתה ואוחז בידיה.

נמרוד:
אל תלכי, מה את לא אוהבת אותי?

עושה פרצוף עצוב וצוחק.

שיר:
נמרוד אני באמת חייבת ללכת.

משחררת את ידיה מאחיזתו והולכת לכיוון היציאה.

נמרוד:
רגע...

אוחז בזרועה, מושך אותה אליו ונושק לה על פיה לכמה רגעים.

שיר:
מה זה היה?
בצחוק

נמרוד:
זה היה להתראות...



4. רחוב, תיבות דואר, אחה"צ

שיר באה לשלשל מעטפה לתוך אחת התיבות, מהססת ואחר משלשלת את
המעטפה לתוך התיבה.

5. בית, החדר של שיר, ערב

בחדר של שיר יש ספה, ארון בגדים, שולחן כתיבה עם מחשב ומעל
השולחן מדפי ספרים. שיר יושבת מול המחשב, מקלידה משהו. מצלמים
את מסך המחשב שעליו מוקלד המשפט:
"אשמח אם תפרסמו את השיר שלי. תודה מראש שיר אברמוביץ'."
אז אמא של שיר נכנסת ונעמדת מאחורי שיר.

אמא:
שלחת להם את השיר?

שיר מורידה את ידיה מן המקלדת.

שיר:
כן, אני מקווה שהוא יתפרסם...


6. בניין, משרד, יום

מראים דלת כניסה למשרד ובשלט על הדלת רשום: "יחזקאל חן - עורך
ראשי"
יחזקאל, עורך ראשי של התוכנית 'לא נפסיק לשיר' נכנס למשרדו
מתיישב בכיסאו מאחורי שולחן משרדי גדול ועליו מחשב, ערמת
מסמכים וטלפון. יחזקאל רוכן לעבר המחשב מניע מעט את העכבר ואחר
נשען אחורה בשביעות רצון, לוחץ על כפתור בטלפון.

יחזקאל:
מורן, יש לי שיר לתוכנית...

מעלה חיוך רשע.
מצלמים את המסך ועליו כתוב:
"אשמח אם תפרסמו את השיר שלי. תודה מראש שיר אברמוביץ'."




7. פנים, מקלט, אחה"צ

במקלט יושבים נמרוד וחברו אדם. על השולחן מונחת נרגילה. ערד
ושיר יורדים כאשר הם מדברים וצוחקים.

ערד:
את ראית איך שהוא...

פורץ בצחוק

שיר: כן, וראית איך ההיא...

גם היא פורצת בצחוק. לפתע הם נעצרים ומביטים בנמרוד ואדם.
נמרוד ואדם קמים.

נמרוד:
הי! תכירו אדם חבר שלי.

ערד מביט בנרגילה על פניו הבעה רצינית ואז הוא עולה למעלה
בכעס.

שיר:
שלום אדם אני שיר.

והיא עולה במהירות אחרי ערד. אדם פונה אל נמרוד.

אדם:
זה היה אח שלך?

נמרוד:
כן.

אדם:
ומי הייתה המותק הזאת?

נמרוד:
שכנה אבל היא לא הטיפוס שלך שמעת! קאפיש?! טוב אני הולך לדבר
עם ערד.

נמרוד עולה למעלה וכעבור רגע שיר יורדת ומתיישבת במרכז הספה.

שיר:
איפה נמרוד?

אדם:
עלה לדבר לרגע עם ערד.

שיר:
אתה לומד בכיתה של נמרוד?

אדם:
כן

מתיישב ליד שיר.

ומה מותק כזאת עושה עם אח של נימי?

מניח את ידו על ירכה.

שיר:
הוא ידיד שלי.

תוך כדי דיבור שיר מורידה את ידו מירכה וזזה לקצה הספה.
אדם מתקרב אליה.

אדם:
כן, אבל הוא סתם אחד ואני יותר...

אדם רוכן לנשק את שיר אך היא דוחפת אותו מעליה וקמה במהירות.

שיר:
אתה "שרוט" לגמרי!

בכעס.
ערד יורד.

ערד:
מה קורה פה?! מה הצעקות?!

שיר באה אליו ומחבקת אותו.

שיר:
הבן אדם הזה ירד מהפסים! זה מה שקרה!


8. פנים, מסדרון במשרד הפקות, יום

8. בניין, מסדרון, יום

יחזקאל הולך במהירות במסדרון בידו תיק והוא מדבר בפלאפון. לידו
הולכת גברת צעירה אלגנטית (בשם מורן) והיא כותבת משהו בקלסר
גדול. מדי פעם היא מראה ליחזקאל מה כתבה והוא מהנהן בראשו
להסכמה.

יחזקאל:
אתה רואה ברוך - לא רק משוררים מפורסמים יודעים לכתוב טוב גם
יחזקאל חן יודע!

צוחק
מורן:
אבל יחזקאל תחשוב על הילדה...

יחזקאל:
(בלחש) מורן באמת! זו סתם ילדה!
(בקול) מה?! לא ברוך פשוט מורן אמרה לי כמה שהיא חושבת שהשיר
שלי יפה. מה?! בסדר נדבר אחר כך. להתראות ברוך!

מורן:
יחזקאל, אתה לא בסדר. גנבת לילדה את השיר...

יחזקאל:
את לא קולטת?! השיר הזה יהיה להיט כשישירו אותו בגמר! אני רוצה
להיות שם כשכולם ידעו מי זה יחזקאל חן!


9. פנים, המקלט, ערב

שיר יושבת מול הטלוויזיה וצופה ב 'לא נפסיק לשיר'.

שיר:
נו מתי ישדרו את השיר שלי?

מהטלוויזיה נשמע :
והנה שיר הגמר שנכתב להפתעתנו על ידי העורך הראשי שלנו...
יחזקאל חן!

שיר:
אוף!

שיר משלבת ידיים בכעס. ברקע מתחילה הזמרת לשיר, שיר רוכנת
קדימה.

רגע! זה השיר שלי! אלו המילים שלי! השיר הזה שלי!


10.פנים, משרד, יום

המשרד של יחזקאל. יחזקאל יושב מאחורי שולחנו לפניו עומדת מורן
והיא רושמת בקלסר.

מורן:
יחזקאל זה לא בסדר מה שעשית לילדה הזאת.

יחזקאל קם ומתקרב אל מורן.

יחזקאל:
מורן למה את מתעקשת את לא ראית כמה טלפונים קיבלתי נכון?

מורן מהנהנת בראשה לכן.

יופי! אז תפסיקי להתעקש ותשאירי את המצב כמו שהוא.

יחזקאל יוצא מהמשרד. מורן נאנחת ומחבקת את הקלסר.



11. פנים, סלון, ערב

שיר יושבת על הספה ואמא שלה מחבקת אותה.

שיר:
אוף... למה שום דבר לא מצליח לי... זה כל כך לא הוגן שגנבו לי
את השיר...
אוף! צריך לתבוע אותם זה מה שצריך לעשות!

אמא:
שירו'ש תפסיקי לחשוב על זה כל אומן צריך לעשות הקרבות לפעמים.
אנחנו לא יכולים לתבוע אותם... יש יותר מדי סיבוכים....


12. פנים, מקלט, אחה"צ

ערד ונמרוד מתווכחים במקלט.

ערד:
כמה פעמים אמרת לאמא שלא תעשן!

נמרוד:
ערד אני אומר לך רק אדם עישן!

ערד:
ואם כבר מדברים על אדם תגיד לו שירסן את עצמו, אתה לא יודע מה
קרה פה שהוא היה לבד עם שיר!

נמרוד:
מה? אם הוא נגע בה אני אחטיף לו!

ערד:
כן!? מה בכלל אכפת לך משיר?

נמרוד:
ערד אני יודע שהיא מוצאת חן גם בעיניך!

ערד משתתק ואז שיר בדיוק יורדת מלווה בנער, פרצוף קצת עצוב אבל
מעט מחוייך.

שיר:
הי חבר'ה! תכירו זה שחר, הכרתי אותו בחוג כתיבה שלי, ו...
אנחנו חברים.

מחבקת את שחר ושחר נושק לה על הלחי.

שחר:
הי! מה המצב?

ערד ונמרוד מסתכלים זה על זה ואחר על שיר ושחר. שחר נושק שוב
לשיר ושיר מחייכת. פריז.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כוס אמק, הזין
שלי נתקע בחרא
של הסוס העירום
הזה שמשגל פרה
מיוחמת!

שמואל
איציקוביץ' בוחן
את הצנזורה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/3/05 6:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילה ארנון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה