|
עצוב פה. עצוב פה כל כך.
כינורות עצב מנגנים על עדן חלוני
והפחד נופל אט אט על המדרכה
עם העלים היבשים של שלכת העצים.
רע וכואב הלילה
הכוכבים מנקרים בבשרי.
הירח שר לו סרנדות בוכיות
בקול צרוד אך רציני.
אנשים לא מוצאים את עצמם
ובמקום ללכת אחד לקראת השני
הולכים רחוק.
והקור לעצמות חודר
בתוך היער העמוק.
העצב והפחד חתומים
בבכי הילדים
האבודים. |
|
|
אני הכי שונא
אנשים שמדברים
איתי בצ'ט ואז
שולחים לי שורה
של סימנים כאלה,
נגיד
&@!%>-:<$
ואז אני שואל,
מה זה,
קיבינימט?
ואז הם עונים
"מה, אתה לא
רואה? זה איש
שמציץ מעל גדר
ואוכל בננה."
אפרוח ורוד,
זועם נורא.
הנה, ככה:
)-:< |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.