|
עצוב פה. עצוב פה כל כך.
כינורות עצב מנגנים על עדן חלוני
והפחד נופל אט אט על המדרכה
עם העלים היבשים של שלכת העצים.
רע וכואב הלילה
הכוכבים מנקרים בבשרי.
הירח שר לו סרנדות בוכיות
בקול צרוד אך רציני.
אנשים לא מוצאים את עצמם
ובמקום ללכת אחד לקראת השני
הולכים רחוק.
והקור לעצמות חודר
בתוך היער העמוק.
העצב והפחד חתומים
בבכי הילדים
האבודים. |
|
|
כל הלחץ הזה לא
בשבילי! אני לא
בנוי לסלוגנים!
ההוא ממקודם היה
צריך להקשיב
לאמא כשאמרה:
"תלך לקרבי!"
(במחשבה שנייה,
איזו מין אמא
תגיד דבר כזה?) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.