לכתוב את עצמך. ואגב, אני נורא גאה.

(א.)

כמו לשכב במיטה ולחכות שהשטח יהיה פנוי. השנים כבר הפנימו
בתוכך את הרעשים המוכרים, הקטנים, שעושים את הבית לשלך. קול
הדלת הנפתחת או נסגרת, צפצוף המכונית הננעלת מהחנייה. הכלב
שמתרווח על הספה או משמיע צעדים מהוססים לעבר החתולה. מתג האור
של האמבטיה, דלת המקרר ורעש מדיח הכלים. כל אלו טבועים בך,
תוכל לזהותם גם ממרחקים. וכשתשמע אותם, המילה בית תופיע אל מול
עינייך. אבל הציפייה לכך, לרעשים הספציפיים שמתריעים על הבית
ההולך ומתרוקן, הם אותם קולות קטנים להם אתה מחכה כל בוקר.
מתחת לפוך, פוקח עיניים בשמונה בבוקר. סופר את השניות. תוך
מספר דקות זה מגיע. רעש מפתחות מורמים מן השולחן, תריסי
החלונות נסגרים, כוס הקפה מונחת בכיור. דלת נסגרת. מפתח מסתובב
בחור המנעול. ושקט, המון שקט. ועכשיו אתה חופשי. עכשיו, אתה
חופשי.

(ב.)

יש לך דרכים משונות להתעורר, להירדם. יש לך דרכים משונות להיות
אתה. ואת כל הדרכים האלו אני לוקחת ומחבקת אליי. לא צריך לפחד
יותר, לא לרעוד בפינה. לא עוד. בינתיים טוב לי ואני כאן איתך.
לא עוזבת. ודווקא נחמד לי, שאתה מתעורר עם פנים הזויות משינה
ומתמתח את המתיחה המוזרה שלך כל בוקר מחדש. ודווקא נחמד לי,
שאתה יכול להירדם רק כשאתה שוכב על הצד, עם יד אחת מתחת לכרית
והיד השנייה עליי. כל עוד זו הבטן שלי מתחת ליד שמאל שלך, נחמד
לי. באתי, ואני כאן כדי להישאר.

(ג.)

מגע הוא תרופה. ועם זאת מעולם לא סבלתי אנשים שמדברים עם
הידיים. יכלתי להניח אצבעות דקות ועדינות על שלך, או על פנייך
ובזאת לומר את כל אלפי המילים שמעולם לא יכלתי. וגם אתה. היחיד
שידע איפה, מתי וכמה זה כואב. וריפאת אותי, כן. מהעצב והצער
הזר שקיננו בי מאז ומתמיד. עם קול שגורם לדמעות להגיע ומגע
עורך הנעים והמוכר. רגע לפני, כל תא מתמלא נשימות עשויות אושר
ושלווה. טהור כל כך. כמו שרק שנינו יכולים ליצור. או לפחות
יכלנו. מה שנותר מהחיבור המושלם הזה שלנו זה רק חום גופך על
החצי שלך במיטה. אם היית נשאר עוד קצת, היית מגלה איך גם הוא,
כמוך, הולך ונעלם.

(ד.)

כמו שאדם קרוב יבוא ויחזיק בידי. ולא אעזוב. לא כי נעים לי, לא
כי נוח או אינטימי, כי אני לא רוצה להעליב. ויש לילות שכל
רצוני מתמצה בחיבוק חם או נגיעה קטנה שתראה כמה אכפת. ופתאום,
כשיש, כל כך מפחיד לאבד והגוף מרפה אוטומטית. רק הנפש לא, אף
פעם לא.
כמו שמישהו קרוב יניח עלייך ראשו. יישען או יישן על כתפך או
ברכייך. ותשקול כל תזוזה שבע פעמים כדי לא להפריע לו. סומכים
עלייך, בוטחים בך, רוצים בקרבתך. אז תישאר קפוא, כדי שיום אחד
אולי תוכל לתת מעצמך. קצת יותר. אל תזוז בינתיים.
וזאת, אהובי, זאת אהבה.