אתם כאלה אטומים,
אתם לא מבינים מה שאני רוצה.
לדבר איתו!
מה כבר יכול להיות?!
אני צריכה להתמודד עם הדברים ולא להישאר תקועה משני הצדדים.
אין לי כבר כוח להסביר לכם שאני מבינה שאני עושה טעות,
אבל חייבת להמשיך אותה כדי שזה יחשל אותי ויחזק אותי.
זה מה שצריך להיות בסופו של דבר.
אז למה אין לי את האומץ להתקשר אליו?
למה יש לי רגשות אשם מטורפים?!
לא אמורים להיות לי!
אני הייתי בסדר מבחינה מוסרית וכולם יודעים את זה.
אבל בפנים אני מצטערת שעירבתי גורמים חיצוניים!
בשביל מה?! תראי מה יצא מזה!
מטומטמת!
למה את חייבת לעשות מהומה מכל דבר?!
היית נרגשת ואני מבינה את זה,
אבל מכאן ועד ללכת ליועצת בית ספר הדרך ארוכה עפר.
ולך, דבר בפי לומר: האמנתי בך, אבל מסתבר שכולכם אותו דבר.
כל היועצים והפסיכולוגים למיניהם, די! תפסיקו לנסות לחנך אותי
וחס וחלילה שלא יקרה לי שום דבר.
תנו לי להפגע כי קשה לפגוע בי אחרי כל זה.
תנו לי, תחזקו אותי תקלטו שאין שחור או לבן והדברים יכולים
להשתנות.
אני רוצה לדבר ולהרגיש שהוא שלי מחדש.
אני מוכרחה להוכיח לעצמי שאני חזקה!
בבקשה...