הייתה שתיקה. שתיקה ארוכה.
בהתחלה עשתה רק טוב, השתיקה.
הייתה שתיקה מתוקה, מנעה ריבים ועימותים.
אך עם הזמן השתיקה החמיצה.
מי עוד אוהב שתיקת רעים?
אני שותקת, לא יכולה עוד לדבר איתך.
ואתה, כמעט פנית אלי ונזכרת, ושתקת גם אתה.
מי ששותק יותר מדי זמן כבר איננו יכול לדבר
כמו שמי ששומר שוקו טעים עד שמתקלקל לא יכול ליהנות ממנו.
אז היינו ראויים אחד לשני ושילמנו בלהקדיש זמן ורגש.
אבל כששמרנו על השתיקה יותר מדי זמן היא החמיצה.
צריך לזרוק אותה לפח עכשיו, ואז מה?
אם נזרוק את השתיקה, נזרוק את כל המאמצים שהיו קודם.
נזרוק רגשות, נזרוק זמן.
ואם נאכל את השתיקה עכשיו, ישאר לנו טעם מקולקל בפה.
טעם חמוץ-מר
טעם שנגמר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.