היום היה ירח שחור וחשבתי עליך.

את האמת, אני לא באמת יודעת אם קוראים לתופעת הטבע המדהימה
הזאת "ירח שחור", אני רק יודעת שהירח נהיה ענק בגודלו ופשוט
כתום.
כשראיתי את זה, אתה הראשון שעלה לי בראש, הירח רץ לי מול
העיניים מחוץ לאוטובוס, והפרצוף שלך בתוך הלב שלי.

הדבר הכי מדכא עכשיו, חוץ מזה שאתה עכשיו לא פה לידי, זה שאני
לא יכולה לצלם את זה ולהראות לך מה בדיוק גרם לי לחשוב עליך.

הירח עדיין באותו מצב.

מה גורם לזה בדיוק? הוא כל כך יפה שזה מדהים...
הירח לא מרפה, כאילו הוא אוחז שלט ענק שעליו מתנוסס שמך בגאון,
או סתם איזה "אני אוהב אותך".

העצים מנסים להסתיר אותו, אך הוא גדול מהם, הוא ענק.

כל הדברים רצים, העמודים, השדות, תחנות האוטובוס ,ורק הוא עומד
יציב, מסביבו עננים קלים וכך הכול נראה כאילו השמים מתחילים
להישרף.
כל כך קשה לי לתאר לך את המראה הזה, אהובי, המראה הזה מתגבר על
המילים הקטנות שלי.

הרבה אנשים אמרו לי כבר שאם מתמקדים בירח טוב-טוב אפשר לראות
פרצוף מחייך, ואני מנסה להעלות את פרצופך המחייך בתוכו.

העיניים מתחילים להסתירו, אך הוא עדיין מואר כולו.

זהו, הוא מתחיל להתמוגג, לקטון, אך בליבי הוא עדיין נשאר
איתן,

כמו אהבתי אליך.