דניאל בחור / שאלתי נפשי |
'שו-קו-לד'.
שאלתי נפשי למות.
נפשי לא השיבה דבר.
הרימה גבה ועברה לה לסדר
היום, מאתמול
למחר.
שאלתי נפשי למות.
ושוב התעלמה. ושוב, לא-דבר.
רק פיסת-שוקולד
שרוככה בחום-יום
תחבה ללועי
הנפער.
שאלתי נפשי למות:
בשתיקתה נפשי עוד עומדת.
וחיים מסביב, וריבוא אהבות...
אך עיני כבר אינה
חומדת.
שאלתי נפשי למות:
נפשי עייפה, מפהקת...
וגופי, שגם הוא בשלו, אז נשר
כעלה בין עלי
שלכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|