הצרינו את הטיעון הבא והוכיחו אותו בדדוקציה טבעית:
אם חתולים מקרקרים, צפרדעים נובחות. אם צפרדעים נובחות, כלבים
מיללים. אבל כלבים לא מיללים, לכן חתולים אינם מקרקרים.

הפוינטר של השכנים מילל. הוא לא מפסיק לילל. הוא עומד על יד
החלון ומיילל כל יום בין עשר בבוקר לשמונה בערב. לפעמים הוא גם
ניגש לדלת ושורט אותה. ומיילל. הוא בטח מתגעגע לבעלים שלו. הוא
נשאר לבד בבית כל היום. אולי הוא צריך פיפי. בטח עצוב לו להיות
לבד. הפוינטר של השכנים הוא כלב. לכן זה לא נכון שכלבים לא
מיללים. ולכן כנראה שחתולים מקרקרים.
הבטן שלי גם מקרקרת. הבטן שלי לא חתול, אבל היא מקרקרת ללא
הפסק, אפילו שזה לא יתכן שאני רעבה עכשיו. אם אני רעבה עכשיו,
ועדיין לא עברו ארבע שעות מהזמן שאכלתי קודם, אני אאלץ להשאר
רעבה. אכלתי היום יותר מדי בין כה וכה, ואם אני אמשיך לאכול
בקצב הזה, אני אעלה במשקל עוד יותר. המשקל של ההורים שלי כבר
הראה שעליתי בקילו שלם. אם עליתי בקילו, זה אומר שבטח זה עוד
מעט יבוא לידי ביטוי במכנסיים. ואם זה יקרה זה יהיה נורא. אין
לי מכנסיים גדולים, כולם בדיוק במידה הנכונה, או לפחות מה
שחשבתי שהיא המידה הנכונה לפני שהחלטתי לעלות במשקל. אם אני
רוצה להמשיך להכנס למכנסיים האלה אני חייבת לנסות להוריד את
הקילו. ומה שבטוח, לא לעלות עוד במשקל. אבל אם אני אלך עכשיו
לאכול עוד משהו, אני בטח לא אקדם את רעיון הדיאטה. אני אבדוק
מה השעה; אם עברו מאז האוכל ארבע שעות, אני אלך לאכול משהו. אם
לא, אני אשאר כאן ואמשיך להכין שיעורי בית. שמונה. אם אכלתי
לפני ארבע בהחלט מותר לי אוכל. אני לא זוכרת. או שאכלתי לפני
ארבע או שאכלתי בחמש. אני לא זוכרת. ירד גשם כל הערב ואני לא
זוכרת מתי זה היה. טוב. אני אזרוק מטבע. אם יפול לי על המספר,
אני אלך לאכול. אם יפול על הציור אני אשאר לי פה. מספר! טוב,
אני אנסה שלוש פעמים. מספר! טוב, גמרנו, אני אלך לאכול. בדרך
אני רק אעבור ליד הטלפון ואבדוק אם יש קו חיוג. יש קו חיוג. אם
יש קו חיוג עכשיו, זה לא בהכרח אומר שהיה קו חיוג גם קודם.
אולי לא היה קו חיוג קודם. אולי בדיוק כשהוא ניסה להתקשר היתה
תקלה של בזק. אם היתה תקלה של בזק, מה הוא שמע? צליל רגיל,
צליל תפוס, או צליל תפוס כזה של תקלה? אולי אני אתקשר לבזק
לשאול אותם אם היו תקלות במרכזיה שלי בשעה האחרונה? לא. שירות
תיקונים כבר לא עובדים בשעות האלה. אם לא היתה תקלה בבזק, אולי
הטלפון שלי לא בסדר. אולי הצלצול לא בסדר? אני אנסה להתקשר אל
עצמי מהפלאפון. מצלצל. כנראה שהטלפון בסדר. אם הטלפון בסדר ולא
היתה תקלה בבזק, כנראה שהוא פשוט לא התקשר עדיין. אולי הוא
יתקשר יותר מאוחר. אם הוא לא התקשר עד עכשיו, אולי זה אומר
שהוא לא יתקשר היום? כבר שמונה בערב, ונורית אומרת שפאדיחה
להתקשר למישהו אחרי שמונה בערב ביום שישי, כי זה משדר שאת
נואשת ואין לך תכניות ליום שישי. היא אומרת שאותו הדבר נכון גם
לבחורים שמתקשרים לבחורות, למרות שאצל בחורים זה פחות נורא כי
הם בחורים והם קובעים את הכללים ממילא, אז הם יכולים לעשות מה
שהם רוצים. אם הוא מרגיש שהוא בחור ויכול לעשות מה שהוא רוצה
אז אם הוא ירצה הוא יתקשר אלי מתי שהוא ירצה, אפילו אם זה יהיה
אחרי שמונה. וזה חייב יהיה להיות אחרי שמונה כי עכשיו כבר
שמונה ועשרה.
למה הוא בעצם לא התקשר עד עכשיו? אולי הוא איבד את הטלפון שלי?
אולי הוא עכשיו עומד באמצע החדר שלו, בתוך ערימה של ניירות
וסיכומים מהאוניברסיטה ועיתונים, ומחפש נואשות את חתיכת הנייר
שתלשתי ממחברת הלוגיקה שלי, אחרי שכתבתי עליו את הטלפון שלי?
אם הוא לא ימצא את הנייר הזה, הוא לא יתקשר אלי. לא היום. לא
מחר. לא מחרתיים. מקסימום הוא יראה אותי בהרצאה ביום שלישי
ויקח את המספר שוב. אבל אולי הוא סתם לא רוצה להתקשר. אולי הוא
יושב לו בבית וקורא עיתון, או רואה 'יומן', או שוכב עם מישהי
ובכלל לא אכפת לו שהוא אמר שהוא יתקשר אלי היום. אולי הוא לקח
את הנייר שנתתי לו עם הטלפון ועשה ממנו כדור וזרק אותו לפח
הראשון שהוא ראה. אולי הוא סתם תקע אותו בכיס ואחר כך שם את
המכנסיים בכביסה והמספר נמוג והנייר נהיה עיסה שעירה, והוא לא
יחשוב על זה עד שיום אחד הוא יחפש משהו שהוא שכח בכיס, אולי
מסטיק או כרטיס לסרט, ופתאום ישלוף את זה החוצה, ולא יזכור
מאיפה זה צץ לו פתאום. ואם הוא לא מתקשר כי הוא לא רוצה, בכלל
לא בטוח שהוא יבקש ממני שוב את המספר שלי ביום שלישי, ואם זה
המקרה, אז אולי כדאי שאני לא אשב לידו בהרצאה, להפך, אולי כדאי
שאני אשב הכי רחוק ממנו שאפשר, וגם אעשה כאילו אני לא רואה
אותו בין כל הסטודנטים וכשתגמר ההרצאה אני אברח מהר מהר מגילמן
223 ולא אחכה שהוא ייצא ולא אדבר איתו. מה אני מחפשת לעצמי?
בושות?
אבל אולי הוא עוד יתקשר. אולי הוא עכשיו עושה כפיפות בטן בחדר
כושר משוכלל? אולי הוא אצל ההורים שלו אוכל עוף מכובס לארוחת
ערב, ומחכה שאמא שלו כבר תביא את המנה האחרונה כדי שהוא יוכל
להתחפף משם מה שיותר מהר, כדי שהוא יוכל לחזור הביתה שלו
ולהתקשר אלי? ואולי הוא לקח איתו להורים את הנייר עם המספר
שלי? אם הוא הביא את המספר איתו, אז אחרי המנה האחרונה והקפה
הוא יפרוש לחדר צדדי ושם בפרטיות הוא יתקשר אלי. ואולי הוא
יציע לי לעשות משהו הערב. אם הוא יציע לי משהו כזה אני אסכים.
אפילו שנורית אומרת שאם מישהו מתקשר אלייך ביום שישי אחרי השעה
שמונה וחצי, ואפילו אם זה מישהו שאת הכי רוצה בעולם ואפילו אם
את הכי נואשת בעולם ואין לך שום תכניות חוץ מלשבת בבית ולרחם
על עצמך, אסור באיסור חמור לקבוע איתו מהיום להיום. אסור. אם
מישהו כזה מתקשר צריך להגיד לו שיש לי כבר תכניות ולקבוע איתו
בקרירות משהו ליום אחר. כי רק יד קשה הם מבינים, הבנים. אסור
לתת להם שום דבר. ברגע שהם רואים שאת חלשה, הם יתחילו לשחק בך.
ואני, כבר יותר מדי פעמים שחקו בי אבל נורית אומרת שעדיין לא
למדתי את הלקח שלי. כי הנה, גם אם הוא יתקשר אחרי שמונה וחצי
ויציע לי להפגש - אפילו אם הוא יתקשר אחרי תשע - אני בכל זאת
אסכים.
אולי כדאי שאני אספור מאחת עד מאה. לאט. אם אני אספור הוא בטח
יתקשר. זה תמיד עובד. לפחות לאחותי זה תמיד עובד. תמיד כשהיא
מתחילה לספור מגיע האוטובוס שהיא מחכה לו, או שהטלפון מצלצל.
אם זה עובד בשביל אחותי, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בשבילי.
אחת. אם אני אספור ממש לאט זה בטח יעבוד. שתיים. כי אז יהיה לו
הרבה יותר זמן להתקשר. שלוש. חוץ מזה, הוא בטח ממש עכשיו מסיים
את הפודינג, או המוס או העוגה או כל קינוח אחר שאמא שלו הכינה.
ארבע. אבל בעצם, אם אני אספור אני בטח אשתגע. או שאני אבזבז
המון זמן על הספירה הדבילית הזו והוא יתקשר בסוף כשאני אגיע
לתשעים ושבע או משהו, או שהוא לא יתקשר בכלל, ואז אני ארגיש
הכי מטומטמת בעולם, כי גם ספרתי עד מאה וגם הוא לא התקשר בסוף.
וחוץ מזה, אני לא אחותי. לאחותי כל הטריקים עובדים. היא עוד
קטנה. המזל הרע עוד לא תפס אותה. מה גם שסבתא עדיין לא מנדנדת
לה כל הזמן על חתונה.
אם אני לא אספור, אז איך אני אעביר את הזמן עד שהוא יתקשר?
אולי אני אשים את הטלפון במרפסת ואלך לשירותים? תמיד כשאני
בשירותים והכי לא נוח לי שהטלפון יצלצל - הוא בסוף מצלצל. אז
אולי זה יעבוד גם הפעם; פעם אחת שחוק מרפי יפעל לטובתי, לא
נגדי, מה אני בסך הכל מבקשת? אני בשירותים והטלפון נמצא במרפסת
של המטבח מעל למכונת כביסה, והוא לא מצלצל. יופי. או שחוק מרפי
לא עובד כשמתכננים אותו מראש, או שזה בעצם חוק מרפי בעבודה, כי
כשאני מוכנה לקראתו הוא מסרב לעזור לי. טוב שלא שמתי את הטלפון
יותר גבוה. אחרת ממש לא הייתי מצליחה להוריד אותו.
מה השעה כבר? אם השעה כבר אחרי שמונה וחצי אולי כדאי שאני
אתחיל להשלים עם העובדה שהוא לא יתקשר הערב. זאת אומרת, אם
נורית צודקת, והוא חושב שזה לא לעניין להתקשר אחרי שמונה וחצי.
איפה שמתי את השעון שלי? אולי הוא במקלחת? אם לא שם, אז אולי
במטבח. אם לא שם, אז בטח שוב שכחתי אותו בארונית שלי במלתחה של
הבריכה? אבל על מה אני מדברת? הוא היה על היד שלי לפני שתי
דקות, כשהלכתי לאכול. אם הוא היה עלי קודם, בטח הורדתי אותו
כששטפתי כלים. הנה הוא. שמונה ארבעים. עשר דקות אחרי
הדד-ליין.
אם הוא לא מתכוון להתקשר, אז אולי אני אעלה על האינטרנט ואראה
אם מיכאל שלח לי מכתב? כבר חודשיים וחצי לא שמעתי ממנו, אז די
מתבקש שהוא יכתוב לי, והיום זה זמן לא רע בכלל. אבל כדי לבדוק
אי-מייל אני צריכה לתפוס את הטלפון. ומה אם הוא ינסה להתקשר
בדיוק כשאני אהיה מחוברת? הוא ישמע צליל תפוס ויתיאש ומיד יעשה
תכניות אחרות. אבל מה אם הוא לא יתקשר? מה אני צריכה לעשות?
לשבת כמו אדיוטית ליד הטלפון ולחכות שהוא יצלצל? זה אף פעם לא
עובד ככה. טוב, אני ממש לא יכולה עם המתח הזה. אולי אני פשוט
אנתק את הטלפון? מה יכול להיות יותר קול מזה? ככה אני לא אדע
אם הטלפון מצלצל או לא, אם הוא חיפש אותי או לא, וזהו. גם
יצאתי קולית וגם הקטע הזה לא ישגע לי את השכל יותר. אבל לפני
שאני מתנקת, אני אחכה עד תשע, כדי בכל זאת לתת לו הזדמנות.
אולי הם אוכלים מאוחר, אצלו במשפחה. אם הם אוכלים מאוחר זה
לגמרי נורמלי שהוא עדיין עסוק בשעה כזו ביום שישי בערב.
שמונה חמישים ושבע. אולי אני אנתק כבר עכשיו וזהו? מה יכול
לקרות בשלוש דקות? כלום.
מצלצל! הוא מצלצל!! כמה צילצולים לחכות? אחד, זה בטוח. שניים,
גם בטוח. אני אענה באמצע הצלצול השלישי. הלו? כן, זו מאיה
מדברת. יואב? אה, כן, יואב, ממבוא ללוגיקה. מצויין. מה שלומך?
יופי. אה, באמת, אתה אצל ההורים שלך? איזה יופי. בתאבון. אה,
סיימתם. לבריאות. מה? בטח שעשיתי את התרגיל למחרתיים. כן, כמעט
גמרתי. רק נשארה לי שאלה שלוש-עשרה. בטח שאני יכולה להסביר לך
איך מוכיחים בדדוקציה טבעית. הערב? אה... לא, לא, אין אה...
אין לי תכניות. בטח שאני אשמח להסביר לך. אתה רוצה לבוא? מי זה
אנחנו? אה. אתה ושירה. מי זו שירה? אה. אה. כן, בסדר. הקליר 8.
דירה 4. כן. כן. בי.
או שהוא אמר שיש לו חברה, או שלא שמעתי טוב.