אחרי טירונות ולימודים מפרכים וקשים סיימתי את קורס הטייס.
מאז שהייתי ילד חלמתי להיות טייס כמו אבא שלי, שנפל במלחמת יום
כיפור בעת שהפציץ את הצי האוירי של מצרים.

אחרי סיום הקורס יצאתי לחופשה קצרה בבית. שמחתי לראות את כולם
אחרי כל כך הרבה זמן שהייתי סגור שם.
אמא שלי ישר קפצה עלי וחיבקה אותי וכמובן ששאלה לשלומי, "אני
בסדר אמא, אל תדאגי" עניתי. בזוית עייני ראיתי את אחי התאום בא
לכיווני ופולט איזו אנחה "מה נשמע?", "הכל בסדר, מה שלומך?"
אמרתי, "אני בסדר" ענה.
אני ואחי התאום לא בקשר טוב מזה כמה שנים. הכל התחיל בגלל שאני
עברתי את המיונים לצוות אויר והוא לא. הוא קינא לי ומאז הוא
החליט שהוא שונא אותי. היה לי חבל, כל השנים היינו ממש חברים
טובים, ניסיתי לגשר בינינו אבל לשווא.
אחרי שנכנסתי למקלחת ושטפתי את עצמי הלכתי לחדרי ותפשתי תנומה
עד הבוקר, הייתי כל כך עייף מהלימודים ובכלל שלא ישנתי טוב
בשנה האחרונה.

אחרי חופשה של שבוע בבית חזרתי לבסיס כדי להתחיל את הדבר
האמיתי.
כשהגעתי לבסיס בירכתי את כולם לשלום והלכתי לחדרי כדי לשים שם
את חפציי. בחדרי פגשתי את בן זוגי לחדר ולטייס, דן. דן הוא
הנווט שלי, הכרתי את דן עוד מהלימודים של הטייס ומאז אנחנו
חברים טובים.

עברו 6 חודשים מאז הגעתי לטייסת, היה קשה מאד להסתגל להכל אבל
עברתי את זה.
הייתי בחדרי, סידרתי את חפציי, ואז נכנס אריק מפקד הטייסת ואמר
לנו "יש לכם 5 דקות להסתדר ולהיות בחדר המבצעים".
אני ודן הלכנו לחדר המבצעים ושנכנסנו ראינו את כל חברינו
לטייסת יושבים מסביב לשולחן עגול וגדול, התיישבנו אני ודן.
ואחרי כמה שניות של שקט התחיל המפקד: "חבר'ה תקשיבו, זאת הפעם
הראשונה שלכם, זאת המשימה הראשונה שלכם, אחרי כל כך הרבה
אימונים ולימודים הגיע הזמן להראות מה למדתם.
זאת משימה מאד חשובה לביטחון המדינה וזה מוטל על הכתפיים
שלכם". "נו שיסביר כבר מה המשימה", אמרתי לעצמי, כבר לא יכולתי
לחכות למשימה הראשונה שלי.
אריק המפקד הראה לנו מפה של שטחה של לבנון. על המפה היו
מצויירים מספר נקודות אדומות, "הנקודות האדומות שאתם רואים על
המפה אלו מטרות של החיזבאללה שעלינו להפציץ, מטרות אלו הן
בונקרים של מחבלים אשר החיזבאללה שולח לפיגועים בישראל". המשיך
המפקד "אבל!", ידעתי שזה יגיע ה"אבל" הזה אמרתי בלב,
"אבל בבונקרים אלה יש תותחי נ"מ (נגד מטוסים) שצריך להיזהר
מהם, אתם פה צוות של 4 מטוסים, ויש שני בונקרים שצריך להפציץ
זאת אומרת שאני מחלק שני מטוסים על כל בונקר", "שני מטוסים על
כל בונקר יספיקו כדי להרוס אותו?" שאל ניצן אחד הטייסים
בצוות.
"בטח שזה יספיק, הבונקרים האלה ממש ישנים
וכבר לא ממש יציבים" ענה אריק.
אריק המשיך "עכשיו השעה 16:30 אחה"צ, בשעה 21:30 על השעון אתם
מתייצבים פה לתדרוך אחרון לפני היציאה למשימה, ברור?", כן,
המפקד" כולנו צעקנו.
אחרי התדרוך הראשוני ממש חיכיתי לערב, אבל ליבי דפק בחוזקה
שהתחלתי לחשוב מה יקרה אם אני לא אחזור בשלום, חשבתי אם כדאי
להתקשר לאמא ולהודיע לה על המשימה אבל מצד שני לא רציתי להדאיג
אותה, החלטתי לבסוף שלא להודיע לה.
בשעה 21:00 עשיתי סידורים אחרונים והלכתי לכיוון חדר המבצעים,
בדרך ראה אותי דן, "למה לא באת לאכול?" שאל אותי, אני עניתי לו
שלא הייתי רעב, דן ציחקק לו. הדרך הקצרה לחדר המבצעים הייתה
שקטה מדיבורים.
כשאני ודן ניכנסו היינו הראשונים להיות שם, חוץ מאריק המפקד
כמובן, כשאני ודן התיישבנו אריק אמר לדן שיצא רגע החוצה כי הוא
רוצה לדבר איתי ביחידות.
דן יצא החוצה בלי להגיד שום דבר. המפקד התקרב לעברי וישב בכסא
שדן ישב ואמר לי "צביקה תקשיב, זאת משימה ממש לא קלה ומסוכנת.
ואני נותן לך להיות המפקד של המשימה הזאת כי אתה הכי מתאים
ואתה יודע את העבודה יותר טוב מכולם. צביקה תהיה עכשיו קשוב
טוב טוב למה שאני אומר כי אתה צריך לדעת יותר טוב מכולם. אני
סומך עלייך צביקה"
לא ידעתי איך להגיב למה שאריק אמר, מיד לאחר מכן הוא הלך החוצה
וקרא לשאר הצוות שחיכו בחוץ.
בזמן התדרוך התרכזתי רק באריק ובמה שהוא אומר, ולרגע אפילו
שכחתי את מה שאמר לי.
שאריק אמר "ועכשיו כל צוות למטוס שלו" חשתי סחרחורת ושאני עומד
להתעלף, ליבי פעם בחוזקה כאילו אני יודע שאני לא הולך לצאת מזה
חיי. דן הבחין שאני לא בסדר ומאר לי "צביקה אל תדאג הכל יהיה
בסדר, אתה טייס מעולה אין סיבה שלא ילך בסדר. אני סומך
עלייך".
כל הדרך למטוס דן ניסה להרגיע אותי, והוא הצליח.
ליד המטוס שמתי על עצמי את הסרבל ואת שאר הציוד ועליתי בסולם
לתוך המטוס, ודן עלה אחריי. התיישבתי בכיסא של הטייס וחיכיתי
להוראה של המפקד להפעיל את המטוס.
כל הזמן הזה לא הפסיקו לרוץ מחשבות במוחי. מה יקרה? האם נצליח?
אני יחזור חי? מה יהיה אם שאר הצוות?
"צביקה?, צביקה?" פתאום שמעתי את דן, "מה?" עניתי לו, "אתה
בסדר?" שאל אותי, "לא שמעת את המפקד? תפעיל את המטוס".
הפעלתי את המטוס וסגרתי את דלת המטוס שירדה לאט לאט, מלפני
ראיתי את המכוון אומר לי לסוע אחורה. אני הייתי ראשון מכיוון
שאני הייתי מפקד המשימה.
נסעתי אחורה ופניתי לכיוון מסלול ההמראה שממנו אני אמור לצאת
למשימה.
נסעתי עם המטוס כקילומטר עד למסלול ההמראה. עצרתי את המטוס
והתכוננתי לאישור של מגדל הפיקוח שאני יכול להמריא. אחרי מספר
שניות קיבלתי את אישור המגדל ושעתתי קדימה עם המטוס עד שהגעתי
למהירות כדי שאני יוכל להמריא. "צוות 1 המריא" אמרתי בקשר.
אחרי ראיתי את שלושת הצוותים האחרים ממראים בזה אחר זה.
עשינו בדיקה בקשר שכולם נמצאים וטסנו לכיוון המטרה. בנתיים דן
ניווט אותי לכיוון הבונקרים. הטיסה ערכה כמה דקות. שהתקרבנו
הודעתי לכל הצוותים שאנחנו מתקרבים.
"צוות 2,3,4 להכין נשקים" אמרתי בקשר. באותו זמן גם אני הטענתי
את הטילים בקנה.
במסך ראיתי את המטרה מסומנת באדום. אמרתי בקשר "צוות 1,2 מופקד
על הבונקר הצפוני וצוות 3,4 מופקד על הבונקר הדרומי".
אבל המשימה התחילה להסתבך כאשר אש נ"ט כבדה התחילה לעברנו.
ביצענו תרגילי התחמקות כמו שלמדנו. באותו רגע לא חשבתי על שום
דבר חוץ מהמשימה הזאת. התחלתי להיכנס יותר ויותר למשימה
והאדרנלין התחיל לזרום יותר ויותר בדם.
לפתע ראיתי במסך שמאחורי יש מטוס לא מזוהה, יש ביצעתי זיהויי
וראיתי שזה מטוס אויב, ישר התחמקתי למעלה ועברתי להיות
מאחוריו, ניסיתי שלא להתקרב אליו יותר מידי כדי שאני לא ייכנס
למסלול הסילון שלו ואני יאבד את השליטה על המטוס ויתרסק, נתתי
למטוס האויב שהיה מלפני להתרחק מספר מטרים ואז שיגרתי אליו את
אחד הטילים, פגעתי בו פגיעה ישירה. "הפלנו אויב 1" דן אמר בקשר
לשאר הצוותים.
התחלתי לקבל יותר ביטחון, המשכתי לטוס לעבר המטרה, לצידי אני
רואה את אחד הצוותים ושני הצוותים הנוספים היו מאחוריי.
ראיתי את המטרה עוד פעם על הצג, אמרתי בקשר "צוות 1,2 להטעין
טילים, צוות 3,4 להטעין טילים", נעלתי את אחד הטילים על המטרה
ושיגרתי אותו. ראיתי איך הוא פוגע בבונקר, וראיתי איך הבונקר
השני נפגע מאש מטוסינו.
אש הנ"ט שנרגע למספר דקות החלה שוב להכות אותנו, לפתע שמעתי
בקשר "צוות 3- נפגענו, אנחנו מאבדים גובה", ביקשתי מאותו צוות
שישמור על הקשר דולק ושיעדכן אותי מה קרה, אך אבד עם צוות 3
הקשר. הודעתי זאת למגדל הפיקוח, אך אריק אמר לנו להמשיך
במשימה. לא הבנתי למה אבל התרכזתי כרגע רק בלהרוג את המחבלים.
בקשר אמרתי לצוות 4, שכרגע נשאר לבד, שינעל שני טילים במכה אחת
על הבונקר, זה היה סיכון גדול מפני שתמיד צריך להשאיר טילים אם
במקרה ניקלע לקרב אווירי, אבל לקחתי את הסיכון.
טסתי לעבר המטרה ונעלתי עליה את הטיל, שיגרתי אותו וראיתי בצג
איך פוצצנו לרסיסים את הבונקר. אך את הבונקר השני צוות 4 שהיה
לבדו לא הצליח לפוצץ.
דיווחתי לאריק שאמר לי "צביקה אני סומך עלייך, תפוצץ אותו
אתה", "כן המפקד" עניתי, שניתי את כיוון הטיסה למערב, התקרבתי
לבונקר השני והעליתי אותו על צג המסך שהיה מולי, נעלתי גם עליו
טיל ושיגרתי. הבונקר התפוצץ. "המשימה הושלמה" אמרתי לשאר
הצוותים בקשר.
הפנינו מטוסינו חזרה לבסיס.
כעבור מספר שניות שמעתי פיצוץ אדיר וכדור אש ענק משמאלי. לא
הבנתי מה קורה, עד שהבחנתי ששני מטוסי אויב הורידו את צוות
מספר 4.
לקח לי מספר שניות לצאת מההלם, ולהבין שנקלעתי לקרב אווירי.
היה חשוב מאד שמטוסי האויב לא יהיו מאחורינו כי כך הם יוכלו
להוריד אותנו מהר מאד.
אני, דן וצוות 2 ביצענו תרגיל התחמקות, אני ודן סטינו לכיוון
מזרח וצוות 2 לכיוון מערב. מטוסי האויב לא הבינו לאן נעלמנו,
עד שלפתע הם שמו לב שאנחנו מאחוריהם. ניסיתי להינעל על אחד
המטוסים, שיגרתי טיל לעברם. אך הטיל החטיא את המטרה. שמתי לב
שנשארו לי רק עוד שני טילים במחסנית. צוות 2 גם הוא שיגר טיל
לאחד המטוסים אבל גם טיל זה החטיא את המטרה.
בשלב זה הייתי חסר אונים, לא חשבתי על שום דבר, רק ראיתי את
המוות בעיניים.
שאלתי את דן מה הוא מציעה לעשות. הוא הציעה שאנחנו וצוות 2
נאגף את מטוסי האויב. לא יכולנו להפסיד שום דבר. הודעתי בקשר
לצוות 2 שנאגף אותם.
לאגף את מטוסי האויב היה מסוכן, המטוס יכול להיכנס לאחד
ממסלולי הסילון שיוצא מהמנוע ולשתק את המטוס. אבל לא הייתה לנו
ברירה אחרת, אני אגפתי מצד אחד וצוות 2 מצד שני. התקרבנו כמה
שיכולנו. ננעלתי על המטרה ושיגרתי שני טילים למקרה שאחד לא
יפגע אז שני כן, בדרך כלל אסור לשגר שני טילים בו זמנית כי אחד
מהם יכול לסטות מהמסלול ולפגוע במטוס של אחד הצוותים שלך,
באותו הזמן גם צוות 2 ננעל על המטוס האויב השני ושיגר שני
טילים. ראיתי פתאום 3 כדורי אש ענקיים, וחשבתי, אבל יש רק שני
מטוסי אויב, למה היו 3 כדורי אש?
דיברתי בקשר לצוות 2, אך לא הייתה תגובה, כבר התחלתי לחשוש
שאחד מהפיצוצים אלו היו הם. בקשר שמעתי את אריק אומר שצוות 2
נעלם מהמכ"ם.
הבנתי שגם הם נפלו.
חזרתי לכיוון הבסיס, הנחתי את המטוס. ונסעתי איתו עד שהגעתי
למקום החניה.
מנוע המטוס דמם, ויצאתי מהמטוס ולמטה חיכה לי אריק.
לא היו לי מילים להגיד לו, להסביר לו על מה שקרה, אבל הוא אמר
לי "צביקה אתה לא צריך להסביר לי כלום כרגע". שתקתי ולא
עניתי.
הלכתי לחדרי וישבתי שם שעות ארוכות מנסה להבין מה קרה. איך
צוות 4, צוות 3 וצוות 2 הלכו.
אריק נכנס לחדר התיישב מולי ואמר "צביקה, בקרב עם שני המטוסים
שהיה לצוות שלך ולצוות 2, ואחרי שאיגפת אותם, שיגרת טיל אחד או
שניים?", "שניים", עניתי לו, "אז אחד מהם הוא שהוריד את צוות
2" הוא ענה לי, הוא טפח לי על הכתף ויצא מהחדר.