זהו. נגמרו לי התירוצים ואין זמן יותר טוב מהיום. עכשיו אני
יושב מול המראה ומסיר מעלי את המסכות.
אני עוצם עיניים ואכשיו אני אאחוז ברקה עם האצבעות ובצידי הלסת
עם האגודל. משיכה סיבובית ועדינה כלפי חוץ.
מסיכה שניה, שני אגודלים מתחת לעורף.
את המסיכה השלישית הייתי חייב לפצוע והרביעית תלשה לי כמה מן
הריסים במעין משיחת ניילון מקצה המצח מטה.
"כבר חשבתי שיצאת ודאגתי", הוא מיהר לעברי.
"מה אתה עושה!" קראתי, ואספתי את כל המסכות אל פני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.