|
זהו. נגמרו לי התירוצים ואין זמן יותר טוב מהיום. עכשיו אני
יושב מול המראה ומסיר מעלי את המסכות.
אני עוצם עיניים ואכשיו אני אאחוז ברקה עם האצבעות ובצידי הלסת
עם האגודל. משיכה סיבובית ועדינה כלפי חוץ.
מסיכה שניה, שני אגודלים מתחת לעורף.
את המסיכה השלישית הייתי חייב לפצוע והרביעית תלשה לי כמה מן
הריסים במעין משיחת ניילון מקצה המצח מטה.
"כבר חשבתי שיצאת ודאגתי", הוא מיהר לעברי.
"מה אתה עושה!" קראתי, ואספתי את כל המסכות אל פני. |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.