פיילוט לסדרת טלוויזיה מבוססת מערכונים




טיוטה שנייה
תאריך: 09.11.1998



פנים. חדר מיטות - לילה

בני ורונה יושבים במיטה. בני מסתכל על הקיר ממול.

רונה
אי אפשר להמשיך ככה.
בני
מה את רוצה שאני יעשה?
רונה
לא יודעת, תראה רופא.

בני מרים ידו בהתרסה.

בני
מה רופא, מה רופא?
רונה
אולי זה יעזור.

בני משפד את רונה במבטו.

בני
תשכחי מזה.
רונה
טוב, לא צריך, רק ניסיתי לעזור.
בני
אני חושב שעשית מספיק.
רונה
אז מה, עכשיו אני אשמה, הא?
בני
[באירוניה]
לא, לא אשמה בכלל.
רונה
אתה יודע מה, אולי כדאי שאני אמצא לי גבר שיודע...
בני
יודע מה? תגידי, רק תעיזי להגיד.
רונה
לא חשוב.
בני
[לעצמו]
פתאום זה לא חשוב לה.
רונה
בטח יש לך איזה מאהבת מהצד, מה אתה חושב שאני לא מכירה את
הדברים האלה?
בני
מאהבת, את אומרת...
רונה
[בהססנות]
כן, תשמע...
בני
לכי להזדיין, בסדר? אני בקושי יכול בשבילך, את חושבת שיש לי
בשביל שתיים?
רונה
לא יודעת, בסדר?!
בני
כשתחליטי אם נמאס לך ממני בגלל שאני לא...את יודעת... תגידי
לי...בינתיים אני בחוץ.
רונה
טוב, רק אל תישאר הרבה, קר בחוץ.

בני
[בעצבנות]
אני אשאר כמה שמתחשק לי, טוב?

בני מתחיל ללבוש חלוק ולגרוב גרביים.

רונה
אתה יודע מה, תקפא למוות, לא 'כפת לי.

בני נועל נעליים, מגיע לפתח החדר, מנסה לטרוק את הדלת אחריו
ולא מצליח בגלל נעל בית שמונחת בפתח. נוהם נהמה גרונית ויוצא.

פנים. סלון ביתו של השוטר -  לילה

שוטר יושב על הספה ובוהה בטלוויזיה. הטלוויזיה מראה בחור ביישן
וחנוני עם משקפיים ליד דוגמנית בלונדינית. הבחור לוקח גלולה,
והדוגמנית הבלונדינית מתנפלת עליו, מסירה ממנו את המשקפיים
ומתחילה לחרמן אותו.
קריין טלויזיה (O.S)
ויאגרה, וכולן רוצות אותך...

אשתו של השוטר מגהצת חולצות שחורות, לא שמה לב לטלוויזיה.

שוטר
כוס אמו שלהם. אין ערכים, תאמיני לי. אין בושה. זה מה שמראים
בטלוויזיה?

השוטר יורק גרעין על המסך של הטלוויזיה.
אשתו של השוטר מניחה את המגהץ על כנו, ומוציאה אותו מהחשמל.

אשתו של השוטר
יוסקלך, אתה בא למיטה?

פניו של השוטר מתעוותות בפחד.

שוטר
לא...אהמ...יש לי פטרול הלילה.

אשתו של השוטר מניחה את המגהץ על כנו.

אשתו של השוטר
ממתי אתה מפטרל בלילה?

השוטר לא עונה אלא יוצא החוצה בתקיפות וטורק את הדלת מאחוריו.

חוץ.  רחוב - לילה

בני יוצא דרך דלת הבניין שלו בסערה, והדלת נטרקת מאחוריו. הוא
מתחיל ללכת ברחוב על המדרכה בין ערמות זבל, ידיו בכיסיו. ברקע
נשמעים קולות צרצרים. בני מסתכל על הזבל.

בני
כוס אמק של השביתה המזדיינת הזאת.

בני ממשיך ללכת, נתקע בשק זבל, ובועט אותו הצידה על לוח
פרסומות. על הלוח מגוון פרסומות של סרטים או הצגות בכיכוב
בחורות יפות, חוץ מאחת, הגדולה שבהן, עליה כתוב:
"וי-ויא-ויאג-ויאגרה מעומד!".
בני נתקע בעוד שק עד שמגיע לערמת זבל שחוסמת את כל המדרכה,
מסתובב לכיוון השני ורואה שערמות הזבל מקיפות אותו מכל
הצדדים.

בני
כוסססס אוחטוק.

בני מתחיל להתפרע ולבעוט בשקי הזבל האדומים המונחים על המדרכה,
תוך כדי סינון הברות גרוניות. לוקח אחד השקים ומתחיל לנופף
אותו ולפזר את התוכן שלו תוך כדי צרחות.
השוטר מהסצינה הקודמת מגיע מהסיבוב ורואה את בני.

שוטר
מה-הא? תגיד לי אתה מסובב לגמרי או משהו? בוא לפה ותוציא תעודת
זהות.
בני
[במבוכה]
לא, תשמע, לא התכוונתי, הזבל פשוט היה פה...
שוטר
יאללה, שמענו, שמענו, הזבל תקף אותך קודם... קדימה, תעודה, או
שאתה בא איתי כמו טטלה למשטרה.

המצלמה מסתובבת כך שהיא מגלה את צוות ההסרטה (הבמאי, המפיק,
הצלם והתאורן). הבמאי והמפיק ניגשים קדימה.

במאי
תשמע, זה לא באמת, לא צריך לעשות מזה סיפור.
מפיק
אנחנו פשוט מצלמים פה מערכון לטלוויזיה.

השוטר מסתכל מסביב ומבחין במנורות הספוט הממוקמות בצדי הרחוב,
ובציוד הקלטת הקול ולידו איש הקול.

שוטר
וואלה לא שמתי לב.
המפיק ניגש לשוטר ומצביע על צוות הצילום.

מפיק
אתה רואה את המצלמה שם?

הצלם והתאורן מנפנפים לשוטר. השוטר לא מנפנף בחזרה, מתעשת
ונזכר שהוא בתפקיד.

שוטר
טוב, אבל זה לא סיבה לפזר זבל ברחוב.
בני
אנחנו ננקה אחרי זה, מבטיחים.
שוטר
[בהססנות]
מה, ובאמת יראו את זה בטלוויזיה?
מפיק
ממש כך. זה מ-ער-כון.
שוטר
על מה?
מפיק
אימפוטנציה.
שוטר
של מי?

המפיק מצביע על בני.

מפיק
שלו.
שוטר
[לבני]
אז אתה אימפוטנט?
בני
רק במערכון.
שוטר
זה בסדר, אני לא אספר לאף אחד.
בני
לא באמת, אשתי אפילו יכולה לספר לך.

הבמאי קורץ לשוטר. השוטר מהנהן.

שוטר
[מדבר לאט, כמו לילד מפגר, לבני]
זה ב-ס-דר, א-נחנו מ-א-מי-נים לך

השוטר מסתכל על המצלמות במבט סקרני. הצלם והתאורן מביטים בו
בחזרה במבט סקרני לא פחות.

שוטר
[לבמאי]
תגידו, אפשר למסור ד"ש לאימא שלי?

הבמאי מסתכל על המפיק שמושך בכתפיו. הצלם מכה קלות במצחו לאות
מחאה. התאורן משחק עם אחד הפנסים.

במאי
טוב, אבל תעשה את זה קצר.

הבמאי והמפיק חוזרים אל מאחורי המצלמה. בני עומד אתם. השוטר
מתמקם מולה ומכחכח בגרונו. הצלם והתאורן מבליעים גיחוך.

במאי
"ד"ש של שוטר", טייק אחד, אחד, שתיים
[בלחש]
לא לצלם
[בקול רם]
ואקשן!
שוטר
אימא, מה קורה, זה אני. אני יודע שלא דיברנו כבר עשר שנים, אבל
תדעי לך שאני עדיין שונא אותך בדם על מה שעשית לי. לא יודע,
נראה עוד עשר שנים.

שתי שניות של שקט.

במאי
קאט
שוטר
נו, איך הייתי?

כל הצוות עומד ומסתכל עליו, המום.
במאי
מצויין...מצוין. נשמור את זה לאוסקר.

התאורן מכבה את הפנס שלו, ומחשיך את הסט.

פנים. חדר שירותים - צהריים

התאורן מדליק את האור בשירותים, מפשיל את מכנסיו ומתחיל להשתין
במשתנה. טבח נכנס לשירותים, מפשיל את מכנסיו ומתחיל להשתין
במשתנה הסמוכה, תוך כדי נעיצת מבט חד ב"ציוד" של התאורן (O.S).
התאורן מבחין בזה ומזועזע קלות, אבל מנסה להעמיד פנים כאילו
כלום לא קרה. הוא מסיים להשתין, מסדר את בגדיו, ושוטף את ידיו.
ביציאה, הוא מקבל טפיחת עידוד על השכם מהטבח.

פנים. מסעדה - יום

התאורן מגיע לשולחן בו יושב הצלם ומעיין בתפריט שלו, ומתיישב.
מאחוריהם יושב איש עסקים לבוש חליפה, ושותה קפה תוך כדי קריאת
עיתון. בצד האחורי של העיתון, פרסומת ובה בחורה יפה מחזיקה
קופסת גלולות. כותרת הפרסומת: "ויאגרה הצילה את חיי."

תאורן
אתה לא תאמין מה קרה לי בשרו...

הצלם מרים מבטו מהתפריט.
צלם
הוא ירד לה. הוא פשוט ירד לה.

איש העסקים מרים את ראשו מהעיתון, מסתכל על הצלם, וחוזר לעיין
בעיתון. התאורן מופתע מהפריצה לדבריו והנושא הבלתי צפוי.

תאורן
מי, מה?

התאורן מתחיל להבין על מה הצלם מדבר.

תאורן
אה.
לא יכול להיות.
צלם
נשבע לך.
תאורן
איכס. גועל נפש, פשוט גועל נפש. מאיפה אתה יודע את זה?
צלם
חביבי, אני והוא אכלנו מאותו מסטינג. אנחנו אחוקים אחו שרמוטה.

תאורן
מה אתה אומר.

איש העסקים מרים את ראשו בשנית, מבטי בצלם, מעיף מבט בתאורן,
הופך דף בעיתון, וממשיך לעיין בו.

תאורן
תגיד, גם היא, אתה יודע...

משפט התשובה של הצלם מלווה בתנועות פנטומימה, כמו בסצנת חיקוי
האורגזמה ב"כשהארי פגש את סאלי".

צלם
אתה שואל אם גם היא ירדה לו בחזרה?

התאורן מסתכל לצדדים לראות אם מישהו שמע את הצלם.

תאורן
אנחנו במקום ציבורי.
צלם
על הזין שלי.
תאורן
נו?
צלם
לא.
תאורן
איזה מניאקית. מה קרה? לא נאה לה? מלוח מדי? דביק מדי?
צלם
טוב, אתה לא חייב לרדת לפרטים.

התאורן והצלם צוחקים. איש העסקים עוצר מלצרית, ומצביע על
התפריט. המלצרית רושמת את הזמנתו על פתק וממשיכה בדרכה.

צלם
אבל האמת, יש סיבה.
תאורן
והיא...
צלם
לאחרונה הוא לא ממש מתפקד.
תאורן
מה ז'תומרת?
צלם
אתה יודע טוב מאוד למה אני מתכוון.
תאורן
לא אני לא.
צלם
כן, אתה כן.
תאורן
לא אני לא.
צלם
טוב, תפסיק להיות קשה. לא עומד לו.
תאורן
אז אתה אומר שהוא מפצה אותה.
צלם
ככה זה נראה לי, אם אתה יורד לסוף דעתי.

התאורן והצלם מתפוצצים מצחוק. המלצרית חוזרת עם צלוחית מרק
וכף. איש העסקים מקפל את העיתון ושם אותו בצד. המלצרית מניחה
את צלוחית המרק על השולחן, מניחה את הכף לידה, מחייכת והולכת.
איש העסקים נוטל כף של מרק ונושף עליו לקרר אותו.

תאורן
לפי דעתי הוא סתם משפיל ת'עצמו. אז הוא לא יכול, אז מה?
צלם
הוא סתם רכיכה דו תאית.

תאורן
תא דו רכיך.

התאורן והצלם נשפכים מצחוק. איש העסקים קם ממקומו, לוקח את
המרק, ושופך אותו על הצלם. הצלם מתחיל להיאנק מכאבים. התאורן
לא מפסיק לצחוק.

איש העסקים
מה אתם רוצים, לכל אחד יש תקופות. זה לא קל, תדעו לכם. יש
עבודה קשה, לחץ, ילדים שקופצים עליך מכל הכיוונים כשאתה בא
הביתה. תתביישו לכם. פשוט תתביישו. לא תמיד הייתה לי את הבעיה
הזאת. אני זוכר בילדותי...

פנים. חדר אורחים רחב - לילה.

משפחה מסבה לשולחן גדול הממלא את החדר. השולחן מלא במטעמי חג
הפסח. כל המשפחה שרה "והיא שעמדה" בזיופים נוראיים, חוץ ממשה,
נער מחורמן הבוהה בזהבה, בחורה סקסית לובשת שמלה עם מחשוף. שאר
המשפחה: עורך הסדר (איש מזוקן בן כבן 50) היושב בראש השולחן,
הדוד אפריים, דודה אסתר, יוסי (ילד קטן), אשתו של עורך הסדר,
סבא מנחם וסבתא נחמה.

כל המשפחה
והיא שעמדה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו. והיא שעמדה, והיא שעמדה
לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. שלא אחד בלבד
עמד עלינו לכלותינו. אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.
אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. והקדוש ברוך הוא
מצילנו מידם. והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

עורך הסדר, מגלה את המצות.

עורך הסדר
[מחקה את "פסוקו של יום"]
צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר
אלא על הזכרים ולכן ביקש לעקור הכל.

הדוד אפריים מוציא גיטרה, ומשעין רגלו על הכיסא.

דוד אפריים
וואן, טו, טרי, פור.

דוד אפריים מלווה את עצמו בנעימה בלוזית תוך כדי שהוא מתחיל
לשיר את ההגדה. כל המשפחה נעה לצלילי הגיטרה, חוץ ממשה שעדיין
בוהה בזהבה.

דוד אפריים
ארמי אבד אבי ירד מצריימה. ויגר שם במתי מעט. ויהי  שם לגוי
גדול (גדול, גדול, גדול, גדול) עצום ורב.

דודה אסתר קמה מהכיסא ומרימה את ידיה. היא שרה את הקטע שלה
כאילו הייתה זמרת בלוז כושית אותנטית.

דודה אסתר
וירד מצריימה אנוס על פי הדיבור ויגר שם. מלמד שלא  ירד יעקב
אבינו להשתקע במצריים אלא לגור שם. ויאמרו אל פרעה לגור בארץ
באנו. כי אין מראה לצאן אשר לעבדיך. כי כבד הרעב בארץ כנען.
ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן.
עורך הסדר
[בקול באס נמוך]
במתי מעט.
סבא מנחם
בשבעים נפש ירדו אבותיך מצריימה, ועתה שמך אדוני אלוהייך.
[בהתלהבות דתית]
או לורד, ככוכבי השמיים לרב.

דוד אפריים מנגן את אקורדי הסיום ומניח את הגיטרה.

דוד אפריים
או יה

דודה אסתר מתיישבת, כולם מוחאים כפיים ומריעים. אחרי רגע, כולם
נרגעים ומחליפים דף בהגדה.

יוסי
ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מזוינים שם.
זהבה
[בקול חושני]
גדול. עצום. כמה שנאמר, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו
במאוד מאוד. ותמלא הארץ אותם.

משה בולע את הרוק בגרונו. עכשיו תורו להקריא.

משה
ורב, כמה שנאמר, רבבה כצמח השדה נתתיך. ותרבי ותגדלי ותבואי
בעדי עדיים. שד, אה, שדים נכונו ושערך צמח ואת, אהמ, ערום
וערייה, ואעבור עלייך... אני מצטער, אני לא יכול לקרוא, תסלחו
לי.

משה קם מהכיסא ובורח מהמקום.

עורך הסדר
מה הבעיה שלו?
זהבה
אני אלך לראות.

פנים. חדרו של משה - לילה

זהבה נכנסת לחדר, ורואה את משה שוכב על המיטה שלו ומסתכל במבט
מזוגג בטלוויזיה הדלוקה מול המיטה שלו. זהבה נשענת על משקוף
הדלת.

זהבה
משה, מה קורה? הכל בסדר?

משה מסתכל עליה במבט כמה.

משה
אני לא יודע. פתאום קשה לי. לא יודע. אני מרגיש מוזר. אני חושב
שאני רוצה אותך.

זהבה מסתכלת על משה בסקרנות, חוככת בדעתה ומגיעה להחלטה.

זהבה
טוב.

זהבה לוקחת צעד קדימה, וקופצת אל תוך המיטה על משה. הם מתחילים
להתגפף ופתאום נשמע קול של שבירת מצה.

משה
[בבהלה]
או-או.
זהבה
האפיקומן.

המצלמה נעה לכיוון הטלוויזיה שעדיין דלוקה, ומתמקדת עליה.

פנים. אולפן טלוויזיה - יום.

האולפן כולו חשוך למחצה. גבר לבוש מסיכה המסתירה את תווי פניו
יושב ופניו למצלמה. גופו רועד קלות תוך כדי דיבור.
מנחה (O.S)
ובכן, ספר לנו, מ., על הטראומה שעברת.
מ.
אני...קשה לי...אני לא יכול...
מנחה (O.S)
זה בסדר, אנחנו פה בשבילך, אנחנו חברים שלך, אנחנו אוהבים
אותך.
כל הקהל (O.S)
אנחנו אוהבים אותך, מ.
מ.
טוב, בסדר...היה זה יום חמישי, סוף השבוע...הייתי מותש
מעייפות. היה כל כך קשה בעבודה לאחרונה. היא הייתה מגורית. לא
יודע למה. אולי משהו שהיא ראתה בטלוויזיה. היא התלבשה במיוחד
בכותונת לילה חצי שקופה. היא עמעמה את האורות ומזגה לשנינו
יין.

מ. מפסיק את התוודותו ומוחה את אפו בממחטה.

מנחה (O.S)
ספר לנו, מ., מה קרה אחר כך.
מ.
אנ'לא יודע, פתאום היא נצמדה אלי ואמרה לי מותק, בוא הנה. זה
היה בדיוק כמו שאמי הייתה תמיד אומרת לי, ולפתע אמא זינקה לתוך
המחשבות שלי, וכל מה שיכולתי לראות זה רק אותה. רק אותה.
מנחה (O.S)
את אמא שלך.
מ.
כן.
מנחה (O.S)
אני מבין. ובכן ברוך הבא למשפט שדה!

האולפן כולו מואר באור חזק. ברקע נשמעת מוסיקה של תוכנית
שעשועים. נערת אולפן יפה לבושה בבגדים מינימליסטיים, באה
ומסירה את המסכה מעל ראשו של מ.
הקהל כולו מריע ומוחא כפיים. המנחה מרים את ידיו לעודד את
הקהל. המחנה שולף כרטיס מכיס הז'קט שלו ומקריא ממנו.

מנחה
משפט שדה משודרת בחסות ויאגרה. ויאגרה, הגלולה לגבר המתקשה.

מ. נראה מופתע ומסתכל לכל הכיוונים כמו חיה לכודה. המנחה ניגש
לקדמת האולפן ומסתכל על הקהל. המוסיקה נפסקת.

מנחה
שלום לכולכם. אני רן מלון ואני שמח לארח היום בתוכניתנו את
מתיתיהו זייתוני, חשמלאי במקצועו המועסק לפעמים בסטים של הפקות
טלוויזיה וקולנוע. קבלו אותו!

הקהל מריע ומוחא כפיים. המוסיקה נחלשת.

רן מלון
למתיתיהו יש בעיה נפוצה בציבור. אין גבר שזה לא קרה לו.
מתיתיהו הוא אימ-פו-טנט!

הקהל מריע ומוחא כפיים.

רן מלון
את מתיתיהו תובעת רבקה זייתוני, אשתו, אם כי איננו בטוחים כמה
זמן הם עוד יישארו נשואים!

הקהל (O.S) מריע ומתחיל לצעוק בצעקות קצובות "אימ-פו-טנט,
אימ-פו-טנט" וכן הלאה. רבקה נכנסת לאולפן, מחייכת למצלמות
ושולחת נשיקות אוויר לקהל.
מתיתיהו מנסה לברוח, אבל שני גברברים עבי בשר תופסים אותו
וגוררים אותו לכסא הנאשמים.

פנים. מונית - לילה.

בני מתעורר מבוהל ונוטף זעה. נהג המונית מסתכל עליו במראה.

נהג המונית
טוב שהתעוררת, אנחנו תכף מגיעים.

בני מזדקף ומתמתח.

נהג מונית
הכל בסדר, בחור?
בני
כן, יהיה בסדר.

ברקע, מכשיר הקשר של נהג המונית מטרטר, וקולו של אנשי מוניות
עלומים בוקעים ממנו.

אחראי מוניות (O.S)
מי פנוי למפעל שלמית. אחד למפעל שלמית.
נהג מונית עלום (O.S)
צריך לשלם?
אחראי מוניות (O.S)
לא, יש להם אישור.

המונית מאיטה ועוצרת.

נהג מונית
טוב, הגענו.

בני אוחז בתיקו ובשקית תפוחה ממנה מציצה מגבת ויוצא מהמונית.
המונית נוסעת לדרכה, ובני נשאר לבדו. אחרי רגע, הוא פוסע אל
הכניסה לבניין.

פנים. חדר מיטות - לילה.

בני נכנס דרך הדלת. רונה יושבת על המיטה. היא רואה את בני,
ניגשת אליו ואוחזת בידו.

רונה
איפה היית? ניסיתי להשיג אותך בעבודה, אבל אף אחד לא ידע איפה
אתה.
בני
אמרתי להם לא להגיד איפה אני. הייתי צריך קצת שקט.
רונה
לא משנה. העיקר שאתה פה. בוא, תלך להתקלח וניכנס למיטה.

בני זורק את התיק שלו ואת השקית התפוחה לצד החדר.

בני
אני לא צריך להתקלח. התקלחתי בחדר כושר של החברה.
רונה
אז בוא, בוא איתי למיטה.
בני
אני לא...לא בטוח שאני יכול...את האמת, אני קצת עייף.
רונה
לא צריך לעשות כלום, אפשר סתם להתחבק.
בני
טוב.

בני חולץ את נעליו, משיל את גרביו, מוריד את שאר בגדיו, ונשאר
לבוש רק בגופייה ותחתונים. הוא מרים צד של השמיכה ונכנס
מתחתיה. רונה חוזרת גם היא למיטה, נכנסת מתחת לשמיכה, ומתחילה
לגפף אותו.

בני (O.S)
אני חושב שאני מרגיש משהו.

השמיכה מתחילה לנוע בתנועות קצובות, ובוקעות מתוכה אנחות.
הארון שבפינת החדר נפתח ומתוכו בוקע גבר לבוש מגבת הרץ לכיוון
הדלת.

כותרות סיום

פנים. סלון ביתו של השוטר - לילה.

השוטר יושב לבדו על הספה ובוהה בסדר הפסח הבלוזי שבסצינה
הרביעית, תוך כדי פיצוח גרעינים. אשתו של השוטר מגהצת חולצות
שחורות.

שוטר
כוס אמו שלהם. אין ערכים, תאמיני לי. אין בושה. זה מה שמראים
בטלוויזיה?

השוטר יורק גרעין על המסך של הטלוויזיה.

אשתו של השוטר
יוסקלך, גם היום יש פטרול?
שוטר
[תוך פיצוח גרעין] לא, לא היום.

אשתו של השוטר מניחה את המגהץ על כנו, ומוציאה אותו מהחשמל.

אשתו של השוטר
יופי, אז אתה בא למיטה?

השוטר נאנח. הוא יודע שאין לו ברירה.

שוטר
לכי, אני עוד מעט בא.

השוטר מנסה לכבות את הטלוויזיה עם השלט. היא אינה נכבית. הוא
מנסה שוב פעם, אך הטלוויזיה עדיין אינה מגיבה.

שוטר
ססססאמק.

השוטר קם ומכבה את הטלוויזיה ע"י לוח הלחצנים שלה. הוא מתמתח,
מפהק, ומסתכל על החדר לראות אם לא שכח משהו, או אם יש משהו
שיכול להציל אותו מללכת לישון עם אשתו. מבטו נח על הטלפון שעל
השידה, נע אל המסדרון המוביל לחדר השינה ובחזרה לטלפון.
השוטר מרים את השפופרת של הטלפון שעל הכוננית שליד הספה,
ומחייג. אחרי רגע בצד השני של הקו עונים.

שוטר
אמא?