אופיר שכר / בתקווה |
לחפש שוב נחמה בנרות השבת שמקשטים את שולחני החילוני
הפעם כבר אסתפק בחיבוקם המפתה והאסור של פנסי הרחוב
אולי אפילו אמצא לי בדידות נוראה
בהפקר חושך רחובותינו הנטושים
ואת רסיסי חלומותינו האחרונים
מוגשים על דפים של עיתון בוקר קר
כמו דבש על פרוסות לחם קל
(אתמול ילד יתום עוד צרח בבכי מתוכי את שמך
בתקווה
נואשת אחרונה לחיבוק אמהי)
היום, כמו הכל (כמוך יקירתי), גם הוא נבל ומת מזקנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|