זה שיר שמוקדש לחברה שלי שעזבה, וכיבתה את האור בחדר החיים
שלי.
------------------
ראיתי אותך צועדת
לתוך עולם נטול מכאוב
וחשבתי, "הייתי מציל אותך"
לו רק ידעתי לאהוב
רציתי לעצור את השלכת
להפסיק את הסבל שברחוב
לרקום לך שמיכה של אמת
לו רק ידעתי לאהוב
ואת, היית מתעטפת בשמיכת האמת
ואומרת בתמימות, "יהיה לנו טוב"
אך המציאות הקשה היכתה בך
והחלטת לעזוב
ומאז אני שואל את עצמי
אם זו אשמתי, אם לא יכולתי עוד לסחוב
והבנתי שהכול היה יכול להיות אחרת
לו רק ידעתי לאהוב
וכעת, הגיעה השעה ללכת
הזמן לארוז, לפדות את החוב
כי משהו אחד תמיד ידעתי
תמיד ידעתי איך לכאוב
אוהב ותמיד מתאכזב,
ילד סינתטי |
