[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעין פייגין
/
אני מעשנת

"אני מעשנת" וכל מי ששומע את זה ישר חושב על "ילדה רעה מבית
טוב". אז אני באמת מבית טוב ולפעמים באמת מרגישה כמו ילדה
קטנה, חסרת אונים.

החיים הביאו אותי למצבים ואני מעשנת, כך קרה. מכפישה את השם
הטוב של המשפחה בכל פעם שאני מעשנת ברחוב ומישהו שמכיר את
ההורים שלי רואה. אז הוא מספר להם, כאילו הם לא יודעים, כאילו
זאת תורה מסיני שאני, הבת שלהם, מהבית הטוב, מעשנת.

אז קורה שאני מעשנת 10 סיגריות ביום וקורה שכלום. אבל המינון
לא חשוב, אם לא הבנתם, זאת העובדה שאני מעשנת.
אני יכולה להגיד עד מחר שאני ילדה טובה אז לפחות הייתי, אבל אף
אחד לא יאמין, כי אני מעשנת.
אני יכולה להגיד עד מחר שלא איכפת לי מה חושבים אבל כן איכפת
לי מה חושבים עליי. מה לעשות?! אני כזאת, אחת שאכפת לה
מאנשים.
לא רק בקשר למה שהם חושבים.
חבל שיש כאלה שרואים את זה כחולשה, אני חושבת שזה יתרון.
ואולי זאת באמת חולשה שאכפת לי אבל זה חלק בלתי נפרד ממני.

אז כמובן שאני מתכננת להפסיק לעשון, כמו כולם, אבל מי יודע אם
זה יצא לפועל. וגם ככה כולם כבר ראו אותי מעשנת אז את התדמית
של ה"ילדה הרעה מהבית הטוב" אני כבר לא אנפץ.

זה ממש לא חשוב איך התחלתי לעשן, קרה, קורה, אני מעשנת.
אני אותה אחת, או לפחות חלק ממה שהייתי עוד נשאר. אז חלק ממני
מת, חלק מהתמימות שלי, חלק מהילדה הטובה.
אולי אני עדיין ילדה. מתעסקת במה שלא צריך ויותר מדי. מתעסקת
במה שאנשים חושבים, אנשים שלא אכפת להם, אנשים שלא כמוני.

אבל מצד שני הם גם לא מעשנים, ייאמר לזכותם, ילדים טובים. ומי
יודע מאיזה בתים הם באים.
אף אחד בבית שלי לא מעשן, אף אחד חוץ ממני.
הילדת סנדוויץ' שמרגישה מקופחת כל הזמן ומעשנת. הכבשה השחורה
של המשפחה.
וכן, ההורים שלי יודעים, כי אני לא יכולה לשקר להם.
לא מגיע להם שאני אשקר להם. הם גידלו אותי טוב.

וקרה, ועישנתי, חבל.

הבטחתי לעצמי שאני לא אזכיר אותו אבל זה האקס המיתולוגי,
התחלתי לעשן איתו, מי שגרם לי כל כך הרבה סבל, מי שמוזכר כל כך
הרבה, מי שהשאיר צלקות והלך.
חבל באמת שיצא והתחברתי לאנשים הלא נכונים... קורה... ככה אני
אומרת כל הזמן... "קורה". הכל קורה ואף אחד לא יכול לעשות כלום
בקשר לזה, חיים משתנים.
אז אני מעשנת ואת התדמית הזאת גם פה לא ניפצתי, אבל לפחות
הודיתי, אמרתי, ניקיתי את עצמי קצת, צעקתי לעולם שאני מעשנת.

ומי יודע, אולי גם הראות יתנקו עם הזמן, הגוף יתנקה עם הזמן
ולא יהיה כאב ולא בעיות ותירוצים, ולא תהיה סיבה לעשן...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"זה לא כל כך
נעים לראות באנג
סגור..."


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/05 15:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעין פייגין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה