|
רוב הזמן אני לא באמת בטוח מי אני.
לפעמים כשאני עם אנשים אני כמעט יכול לראות את עצמי מהצד.
מעופף מעל האנשים, מעל עצמי...
כאילו נזכר בסיטואציה בזמן שהיא עדיין מתרחשת.
לפעמים אני שומע משפטים שאני אומר ומנסה לעצור אותם מקלל את
עצמי בלב, כועס על עצמי על מה שאמרתי על המשפט שאני עומד
להגיד.
כועס שאף אחד אחר עוד לא מצא
כועס שאולי אין באמת את מי.
ובכל זאת אני כאן ומנסה לרצות להישאר .
החיים שלי כמו זורמים מעצמם בלי לשאול אותי לאן בלי להזהיר
אותי ממערבולת בלי לתת סימן של סוף.
אני לא יותר מדי מתוחכם ואין לי איזשהו מסר סמוי להעביר אליכם
בדברים שאני כותב.
אני כותב כי למילים כמו לחיים יש רצון משלהן.
כי רק הן יודעות לאן זה יוביל אם בכלל.
ובכל זאת אני כאן ומנסה לרצות להישאר. |
|
|
אם אין לחם שלח
עוגות.
מארי אנטואנט,
מעכשיו בבמה
חדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.