זה היום בו חיי הפכו להיות חיים! זה היום בו התחיל המסע האמיתי
שלי... המסע אל החיים....

ה' מנסה, והייסורים קשים מנשוא.
אנשים לא מבינים מהי משמעות החיים, המשמעות היא עמוקה מאוד ועד
שלא מרגישים או חווים משהו טרגי לא מבינים.
החיים מלאים משמעויות, ואנחנו קטנים מלהבין.
הקב"ה אוהב את כולם, גם את מי שלא אוהב אותו בחזרה, הוא מנסה
לעשות טוב לכולם, ומנסה את כולם, והכול זורם כמו שהוא רק
רוצה.
קשה לקבל את הדברים הרעים, אבל צריך ללמוד ולדעת לקבל אותם כמו
את הדברים הטובים. כשמרגישים משהו, כשאומרים משהו, כשחווים
משהו, הכול ממנו, היחיד בעולם, בלעדיו לא היינו, בלעדיו לא
היינו מי שאנחנו היום.
אנשים שאומרים שהם לא מאמינים זה בגלל שהם לא הספיקו להרגיש מה
זה אלוקים ולהרגיש את אלוקים, כמה כוחות יש בדבר אחד שאנחנו
אפילו לא יכולים לראות?!
למה לאנשים מאמינים החיים קשים?! למה זה נראה ככה?!
ושאלת השאלות: למה אנשים לא מאמינים?!
ה' יצר אותנו, הוא נתן לנו נשמה ברגע שיצאנו לאוויר העולם, הוא
נתן לנו את החיים, הוא נתן לנו הכול בחבילת מתנה אחת גדולה,
ואנחנו לא יודעים להעריך את זה, אנחנו לא יודעים לעשות בשבילו
את המינימום, אנחנו לא עומדים בניסיונות שלו ונכשלים כל פעם
מחדש, אנחנו חיים בתוך בועה של דאגה עצמית ואגואיסטיות.
לא חסר לנו כלום בעצם אבל אנחנו עדיין אגואיסטים: יודעים לקבל
ולא יודעים לתת על אותו מטבע, יודעים לקחת את הטוב ולא מוכנים
לקבל את הרע, יודעים לחפש הנאות ולא יודעים לקבל ייסורים,
יודעים לקבל בשמחה את החיים ולא מוכנים לקבל את המוות, יודעים
לשים בצד את הדברים הרעים, להתעלם מהם, להדחיק אותם, לא לחשוב
עליהם, לא להביט אליהם אחורה, ולא לבדוק מה איתם, לצעוד קדימה
אבל בלי הדברים הקשים.
לאסוף את הדברים השמחים, הטובים, והיפים ולקחת חלק טוב אבל הוא
לא שלם.
השלמות היא לדעת שיש גם טוב וגם רע.
להכיר בטוב באותה מידה שמכירים ברעה.
לאהוב גם את הרע, להתייחס גם אל הרע, לעבור אותו ולהפוך אותו
לטוב.
לשלוף ולהוציא ממנו את הטוב ולהפוך את הרע לפסולת אחרי שלקחנו
את הטוב, ולשאוף לטוב עם חלק קטן של רע בצד שתמיד היה, עכשיו
נמצא, ותמיד יהיה...