עם דעיכת החורף, הלכתי הבייתה מחוייכת, נותנת לטפטוף קל להרטיב
את אפי, טועמת טיפות של סוף פברואר-מרץ.
היום הראשון של האביב התחיל, כך ידעתי, כאשר חזרתי הביתה,
זרקתי את התיק על הרצפה וגיליתי את מיטתי מוצפת קרני שמש
שכוחות. נהגתי לנעול את הדלת, להתפשט מכל בגדיי מלבד התחתונים
ולהישכב על המיטה, לתת לשמש ללטף את גופי הדהוי משיזוף, לעצום
עיניים ולחוש איך כל תא בגופי סופג אליו חמימות חולפת זו.
כעבור כשעה כבר התנקזה השמש בפינת מיטתי, ואני, התכווצתי
לפינה, מנסה לתפוס כל שריד של שמש,
מתרפקת על שבבי קרניים של חסד.

עם דעיכת אהבתנו, נהגתי לשבת ליד החלון עם כוס תה, נותנת לאדים
להרטיב את אפי וצופה במבול המציף את הרחוב, מאיים להטביע את
דצמבר-ינואר.
היום האחרון שלנו התחיל, כך ידעתי, באותו בוקר שבת בו קמתי
מוקדם ואתה ישנת בגבך אליי, עטוף בקורי מלאכים.
כרכתי את ידיי סביבך, מרגישה את שרירי הבטן שלך ומלטפת את גבך
בעדינות עם שפתיי, מחכה שתיקח את ידי בידך ותניח אותה על חזך
כך שאוכל להרגיש את ליבנו פועם.
כעבור חצי שעה קמת, נותן לידי להחליק על פינתך ואני ניסיתי
לתפוס כל שריד של רגש, מתרפקת על שבבי מבט של חסד שהעפת לעברי.