ברטה כץ / יאללה |
לעצמם, נוגעת
בצג שלהם, להכעיס;
לא מתקרבים, הם טומנים את ראשם
בקול, את אזנם
בכיס. שמש כמו מנורת חקירות,
בכי שרוף כמו פוטוסינתזה,
זבוב מבטים מהלך על קירות
שקופים במורד הגזע.
פחד סיאמי ערוף מתגלגל לחיקם
פעמיים, נפקח מלמטה:
מה שמונח, מהופך, על הכף,
לא הילת קדושתי הוא, אלא
פרמאטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|