|
היה זה מרקוריוס הערום
שעם אדון דלפי הקסום
הפגישני בדמדומי יום אביב
לצלילי חלילו של פאן החביב
ובנשיפתו הרכה זפיר
אל האחו שנינו העביר.
עטופים במנגינה הערבה
לחשנו זה לזו מילות אהבה
על מצע פרחים עליזי-גוון
בהר רחב-החיק הלבן.
והוא - בשחוק הקל על שפתיו,
מגבעתו וחיש-מנעליו -
את אהובי זקוף הקומה
יפה העיניים וכסוף הרעמה
ממני גזל בעורמה
ואותי הותיר מנשימה עירומה.
|
|
|
אכלתי המבורגר.
אכלתי במבה.
אכלתי טופי.
לעסתי מסטיק.
שתיתי קולה.
אכלתי שוקולד.
אכלתי מרק.
אכלתי פנקייק.
אכלתי ביצה.
אכלתי צ'יפס.
אכלתי עוגיות.
אכלתי יוגורט.
אכלתי
קורנפלקס.
אכלתי כבד
אווז.
אכלתי סטייק.
אכלתי גלידה
ושני ארטיקים.
אז איך זה שהמסה
שלי היא עדיין
רק 39 קילו?
נו, אז מה
שהקאתי את הכל.
[אחת מפתחת
בולימיה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.