כל הדברים החכמים באמת נאמרו או נכתבו כבר. מה, שאני אצרח כמו
כולכם שכואב לי ואני לבד ואני תקוע עם המצוקות הרגשיות שלי?
פאק איט. עזבו אותי. לכו. די! מספיק לקרוא! ג'אנקיז של כאב
כוסאמו זבוב על המסך עזבו אותי כבר. לא שמעתם? דאבל קליק על
משהו שמח. אסקייפ אפילו שאין לאן. שחררו כבר יא זונות.
רגע, לאן אתם הולכים? תחזרו, הכיף רק מתחיל - אוטוטו אני מתחיל
להתגולל במרת היסורים השחורה משחור שלי. לסובב שוב ושוב את
הסכין רק כדי לוודא שעדיין כואב, שעדיין מרגישים משהו. לקפץ
כמו מריונטה אל מול עיניכם תאבות ההזדהות. נזרק ונחבט, מחליק
על החרא של עצמי במורד רחוב החיים המחורבן. מזייף חיוכים
ואורגזמות, משחק אותה קול ומתרסק מבפנים כמו כולכם.
זה לא מה שרציתם?
כן כן, גם אני חמוד ביישן ורגיש וגם אני חולם על מהשמה החתיכה
ועל כסף וגם אני מקנא מקנא מקנא בכל העולם.
בואו בכו איתי קצת. יהיה כיף