מתנגן שיר ברדיו, הטלוויזיה דולקת על ערוץ הספורט,
הכל עולם ממוחשב, עולם מתכת, עולם רחוק.
פתאום הייתה הפסקת חשמל והכל כבה,
יונה הביאה לכולם בשורה; "אין לחם, אין חשמל, אין עבודה".

ביום שבו ניתקו לנו את האור, המסך ירד והכל נהיה שחור.
ביום שניתקו לנו את החשמל, הכל קרס, והאור מגיע רק מהכוכבים
מעל.
ביום שלא עבדו כל הטכנולוגיות החדשות, חזרנו לאחור, לעולם
המערות.
הגיע הזמן להפסיק לחכות, להדליק את האש בעזרת אבנים ומקלות.

הם שלחו אל כולם צבא של מכונות,
צבא של רצח, צבא שלא מרחם, גם לא על תינוקות.
צבא מתכת כסוף ומוזר, צבע ממוחשב, מתוכנת וזר.
נזכרתי שהעולם נברא לאדם ולחווה, ולא לבחור ההוא שבעצם מכונה.

ביום שבו ניתקו לנו את האור, המסך ירד והכל נהיה שחור.
ביום שניתקו לנו את החשמל, הכל קרס, והאור מגיע רק מהכוכבים
מעל.
ביום שלא עבדו כל הטכנולוגיות החדשות, חזרנו לאחור, לעולם
המערות.
הגיע הזמן להפסיק לחכות, להדליק את האש בעזרת אבנים ומקלות.

לקחנו את כל הנשקים, האבנים והחרבות,
דפקנו לרובוטים המזויינים ת'פרצוף, והרסנו את המכונות.
פרצנו כולנו ל"חברת החשמל", הדלקנו את האור והקמנו שם מבצר.
"אור חינם", אמר מנהיג המורדים, "לקחנו לעשירים ונתנו
לעניים".

ביום שבו ניתקו לנו את האור, המסך ירד והכל נהיה שחור.
ביום שניתקו לנו את החשמל, הכל קרס, והאור מגיע רק מהכוכבים
מעל.
ביום שלא עבדו כל הטכנולוגיות החדשות, חזרנו לאחור, לעולם
המערות.
הגיע הזמן להפסיק לחכות, להדליק את האש בעזרת אבנים ומקלות.

ביום שבו החשמל קרס, האדם בנה הכל וגם הרס.