את המקום ההוא אני עדיין זוכרת, אחרת לא הייתי מחפשת.
אין לי תמונות בראש, ולא ארועים שקרו.
כל יום שעובר, כל דקה אני נזכרת, איך היה פעם טוב, איך הייתי
אחרת.
אולי זה בעצם לא קרה בכלל.
אולי אני בעצם מדמיינת.
אני כמעט בטוחה שאיבדתי את הדרך.

היו זמנים שהרגשתי בבית, אבל זה היה מזמן.
חשבתי שהגעתי למקום טוב ומאז חשכו עיניי.

יש לי אמונה והיא תנצח, כך אומרים כולם.
אני עדיין מאמינה אך ליבי שריפה.

במקום בו אנו חיים היום, עולם ההכרה, עולם האשליה, לא נותר לי
מה לעשות, רק לשחק את המשחק ולחכות לתוצאות.

לא רוצה לחזור, לא אוהבת את המשחק, שונאת את העולם, אוהבת את
החיים עצמם, מעדיפה אותם במקום אחר, אחר, לא כאן!

שונאת את המשחק, שונאת את הקיום הגועלי, אנשים מייצרים לעצמם
עניין, הם אחלה שחקנים.

שונאת את הצביעות ואת השקר ובעולם הזה אני שונאת את האמת!

אני שונאת בחורות יפות שחיות חיי הדר ותענוגות וחיות את עצמן
כתמונה יפה שמשלה את הנשמה.
אני שונאת את הבנים שאוהבים בחורות כאלה, שונאת אנשים בלי
נשמה!

ואני במיוחד שונאת את אלה שאומרים שיש להם נשמה ועושים אחרת.
ואני שונאת אותך על זה, שונאת אותך על הכוח שיש לך, שונאת את
אותך כי אני עדיין לא יודעת מי אתה, שונאת אותך כי אתה מסוג
הבחורים האלה, ואני חשבתי שאתה אחר...