היא הגיעה לשניה,
מהצללים היא באה.
הוא לא ממש הספיק לראות
אבל היא כבר לא הייתה.
הוא נשבה בקסמה,
בכישופה,
במסתורין שלה,
היא יפה.
הוא הלך,
הוא כעס,
אך לשווא.
הוא לא הבין-
היא כבר הייתה אבודה לפניו.
הוא החליט
לצאת ולחפש אחריה.
נכנס לעולמה,
השתעבד לפניה.
הוא לא ידע מי היא
או מה;
הוא רק זכר את דמותה הדקה הכהה,
נגלית אליו מהצל
ונעלמת.
למעשה,
הוא אפילו לא ידע
את איזו עלמה הוא מחפש.
יום אחד היא נזכרה
בברנש אשר ראתה.
היא הבינה את שעשתה.
אז מתוך אהבה אליו
את הצללים שלחה אליו,
עד שהחליט לצאת ולחפש
את הדרך ממנה.
היא בכתה על שעזבה,
נעלמה לה צלליתה.
מתה נשמתה.