שמעתי דפיקות בדלת ודפיקות בלב.
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עומדת שם בדובון, עם אף אדום ושיער
חום ארוך. הרגשתי חם בלב פתאום.
"בואי, תיכנסי, למה את מחכה בחוץ?"
"היי" אמרה בחיוך מבויש. נישקתי אותה. היה לי גם ברור שאהבתי
אותה.
התיישבנו על הספה בסלון.
"רוצה לעשות משהו?"
"לא."
"טוב, אז תורידי את הדובון, תרגישי בנוח."
שמתי במערכת את הקסטה של סטינה ונישקתי אותה שוב, על המצח, על
הלחי, נשיקה רטובה ומתמשכת על שפתיה הקרות, טועם בעדינות את
לשונה, ליטוף שהופך לחיבוק שהופך למעיכה.
אהבתי אותה. רציתי אותה.
זה היה אחד מהרגעים האלה בחיים שאתה מסתכל החוצה לשמיים, לוקח
שאיפה ארוכה, מחייך ובוכה.
ליוויתי אותה עד אמצע הדרך.
"זהו מספיק, אני אמשיך מפה לבד."
"את בטוחה?" (אני די עצלן בקטעים האלה).
"כן."
השמיים
מלווים אותי כמו תזמורת בלתי נראית ובלתי נשמעת לאפאחד חוץ
ממני, צלילי אהבה חמים עוטפים את כולי ומעיפים אותי כמו דאון
בשמיים זרועי כוכבים.