|
החותם שהותרתי פה
רדוד, ובו מתנקז גשם.
קשתות רחבות ננטשות, חרבות
ואני
נמזגת
דלילה כמו ערפל
בין אצבעות גדולות.
אני
דווקא לא
מהווה איום
על היציבות.
עם כל התותבות
שאספתי כדי שישלימו אותי,
אני מועדת.
זה לא הטון הנכון לסיום
רק
הטון המתאים ביותר. |
|
|
תגידו, דייג
אוהב דגים, ונגר
אוהב עצים..
אז למה ההורים
שלי לא אוהבים
אותי?
אבא של מרקו
בגילוי לב, פרק
20, לפני
ההתחלה, תריצו
אחורה ותשמעו את
הסלוגן הזה
ברקע.
השורה האחרונה
תמיד הורסת לי,
אני צריך לדעת
מתי להפסיק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.