אני הייתי מאוהב, וצמא, וכועס, ורעב. הייתם פעם ממש רעבים? כל
כך רעבים שבקושי הגעתם עד למפתן המקרר הנכסף.
כשפתחתם את המקרר היה רק מרק ולחם.
הלחם כבר העלה עובש,
הרתחתם את המרק וחיכיתם בציפייה, מדמיינים את מפגשו עם מעמקי
הגרון והקלתו המהירה על הבטן הגועשת.
המרק היה מקולקל, תוסס, הרעב מיאן לחדול.
אכלתם אותו כף אחר כף, רגע אחר רגע, כל לגימה מרגיעה את הבטן,
כל לגימה מערפלת את החושים, צורבת בגרון.
כמו חלב מקולקל, כמו קיש ממש רע, מין שילוב לא מובן של
שום,בצל, סלק ופיטריות. הייתם פעם רעבים עד כדי כך? כל כך
רעבים שזה לא שינה לכם מה אתם אוכלים, וכמה רע תרגישו בבוקר.
וחרמנים, הייתם פעם כל כך חרמנים? כועסים? אולי הייתם פעם כל
כך כועסים, שתוצאות מעשיכם כלל לא ניכרו, או שינו לכם...
ומואהבים, הייתם פעם מאוהבים כך?
אני הייתי מאוהב.