בשמי התכלת והצחור,
מתעופפות להן בחופשיות
ציפורי הדרור

מתערבלות בשדה קטן,
בין קרני השמש היוקדות
מפזמות פזמון ,
על שימחת חיים של ממזמן

על מסע מחוף לחוף
וארצות מעבר לים
בשמחה זמרו הן ללא סוף

קיפצו מעץ לעץ,
צייצו בכל כוחן
אך כמו לכל דבר,
גם לשמחה ישנו הקץ

קרני השמש נבלעו,
ענן שחור כבד הגיח
וכל שירי הקיץ נעלמו

התאספו כולן יחדיו,
היכון היכון אל המרומים,
אל המסע, ממש עכשיו!

וכבכל קיץ נאלצו הן לוותר,
על שימחת חיים של ממזמן
ושוב לנדוד רחוק,
לארצות חמות יותר.