אני גנבתי את תמימותך
חרש.
אני, שבשפתייך המלחששות מילות תמימותך המאוסה,
גיליתי את המיניות העצורה,
מותיר אותם כעת לרטוט, ולצעוק ולבכות את הטוהר האבוד והתשוקה
הרת האסון.
התכני אותי אכזר?
את היא שהתגנבת כמו גנב בלילה לתוך מחשבותיי וחלומותיי...
את היא שכלאת אותי בזרועותיך כבכלוב זהב.
ואני... אני אך נוהג כמנהג הגברים.
ואני אך נוהג כמנהג הבריות... לאכזב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|