זה סיפור לא מיוחד
על עוד ילדה קטנה אחת
שיום אחד עם הזריחה
התנדפה לה השמחה.
לילה, לילה, היא בוכה
לבד מתחת לשמיכה
אבל בשקט, בלי שום קול
כי הכאב כל כך גדול.
אם רק היו יודעים כולם
שהכאב לא נעלם
שהיא זקוקה להם כל כך
שיעשו ששוב תשמח
וביום עם בוא השמש
אין כל זכר לליל אמש
חיוך קטן על הפנים
מחפה על הבפנים
אם רק היו יודעים כולם
שהכאב עודנו שם
שהיא זקוקה להם כל כך
שכבר אף פעם לא תשמח.
אך היא ידעה שלא תצליח
כי הכאב- הוא לא מניח
ולא עזרו לה דמעותיה
אז שמה קץ היא לחייה
ורק עכשיו יודעים כולם
שהכאב לא נעלם-
הוא רק גדל ורק גבר
אבל עכשיו זה מאוחר...
זה סיפור לא מיוחד
על עוד ילדה קטנה אחת
שכבר איננה והלכה...
כי התנדפה לה השמחה. |
