שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה.

מעתה- בשדרות, בהן התרוצצו ילדים קטנים, ממהרים לגן המשחקים-
ישתוללו נערים מתבגרים, רצים לקול קריאת ההתקפה.

מעתה- בין החורשות אשר שם נפגשו אוהבים צעירים, מבויישים-
יזדחלו אנשים מבוגרים, רעולי פנים, ויחככו את נשקם באדמה.

מעתה- בבית הכנסת הצנוע, משם הורגל לצאת קול המחזק את כל
שומעיו-
יעמוד זקן, עוטה בד משובץ, ויצעק על ילדים רכים קריאות מלחמה,
הקורא להן אמונה.

מעתה- את האבנים בצד הדרך, שהעריצו באהבה זקנים וצעירים כאחד-
יזרקו נערים מפוהקים על תינוקות מנומנמים בתוך כלי רכב קטן.

מעתה- את קירות המתנ"ס המלאים בהודעות על פעילויות, התנדבויות
ושאר ימי הולדת-
יעטרו שלטים שחורים וגדולים, הקוראים להרוס חייהם של בני אנוש
ביום חגם.

שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה,
מלבד האמונה האיתנה והתקווה האין-סופית,
שתפר עצתו של הרוע,
והכול -
עוד יהיה הרבה יותר טוב ממה שהיה!