ביער המת הלז
מונחים על האדמה גזעים,
שלדים של עצים שגוועו;
ועלווה צהובה של אילנות שהיו,
שחלפו מן העולם וקמלו.

וענפים שבורים על הארץ,
קשים כאבנים,
מרוסקים תחת רוח הסער,
באלו משכנות הדממה והצער,
בזו נחלת המתים.  

בזה ארמון החידלון
יער עמודי עץ העומד שומם,
ללא גג לתמוך בו,
מלך אין בו- והוא דומם.

חורש מצבות הבד,
עב מקדשי האשרה;
וסוגד, מאמין אין בו,
וחלפה חרדת קדושה

תושבי היער המתים עומדים בדד,
מצפים לעזרה ולישע;
ורק קללת בן-הדד
מקור לזימה היא, ולרשע