הנה חיי, פתוחים מולך כמו ספר,
הנה הם, בלי זיוף ובלי מרמה,
בסוף דרכי הם יהפכו לאפר,
אז תפזר אותם על פני האדמה.

לכל אויביי (כמעט) אני סולחת,
ומחבקת בליבי את אהוביי,
את כל אשר עלי תרצה לדעת,
תקרא בספר בו כתבתי כל שנותיי.

ליבי פועם חזק ונשמתי כואבת,
לפגוע באדם איני רוצה,
חיי פתוחים מולך אהוב ליבי כמו ספר,
תקרא בו!, אף אחד איני מאשימה!

אך לפעמים, תבין, כאב חזק מפחד,
איני פוחדת עוד השלמתי עם הקור,
תן לי ללכת! רק לאן? איני יודעת
תשכח אותי ואל תקרא לי לחזור...