ליוני, אני אוהבת אותך
זה חוזר אלי.
זה שוב פה.
אי האהבה העצמית הזאת, שמסתובבת באוויר ונוחתת עליי
שוב הבכי בלילות, השנאה להכל בעולם, השאלה "בשביל מה לקום?"
באמת בשביל מה? בשביל ללכת לבית ספר? להיות שם עם הבקושי אנשים
שאני אוהבת להיות איתם? לעשן? כמה? שלוש סיגריות? שש? עשר?
שוב להבריז מכל השיעורים ולעצבן את כל המורים
ולהתפלסף על כמה שחרא וכמה שכבר לא אותו דבר וכמה שפה וכמה ששם
וכמה שהוא וכמה שההיא ככה וההם כן והן לא...
זה חוזר אלי
התסכול
המרירות
הקמט של העצבות בשפתיים
העיניים השחורות
זה חוזר אליי
אני צריכה עזרה
קח לי את היד
ותזרוק אותי הרחק מכאן. |
