"אוף איזה אבא מעצבן!"
"מה קרה עכשיו?"
"החמוד שלי, הוא בא אליי, אמר שלום לאבא שלי וכלום! נדה! אין
יחס!"
"אבל את מכירה את אבא שלך. הוא כזה, למי הוא כן אומר שלום?"
"עדיין זה מעצבן. הוא חושב שהוא שונא אותו!
וביקשתי ממנו! ביקשתי שלא יתנהג ככה!"
"זה יכל להיות יותר גרוע!"
"יותר גרוע מזה?! אין סיכוי!"
"יש... תגידי תודה שהוא לא תיחקר אותו. כמו שאבא שלי עשה..."
"מה? מתי?"
"אז... כשהייתי אצלו בבית. נפגשתי עם ההוא.
בפגישה הראשונה הוא עלה לאבא שלי הביתה.
את מידת הנעליים של ההורים שלו אבא שלי בירר!"
"נו קצת תיחקור, כולם עושים את זה. חוץ מאבא שלי..."
"קצת?! הרגשתי לא שייכת! כאילו שהוא בעצם בא לפגוש אותו!"
"טוב, אבא זה אבא, אפשר להבין..."
"אפשר להבין?! את נורמלית? הוא הציע ללוות אותו הביתה!"
"או קיי, זה כבר לא כ"כ טבעי! אולי נדלק עליו..."
"אהמ.. די בטוחה בנטיות של אבא שלי..."
"העיקר שעבר..."
"בטח עבר, עבר ולא יחזור. הוא לא התקשר יותר מאז! עד שאני לא
הורסת..."
"אוי תעשי לי טובה ההוא היה סתם אהבל!"
"אני אהבלה! אהבלה שנתתי לו לפגוש אותו!"
"אהבל... איזו מילה אשכנטוזית זו..."
"נו, אבות אשכנטוזים, מה ציפית שייצא מאיתנו?"
"את מתארת לעצמך שילוב של האבות שלנו?!"
"אוי זה נורא! זה היה הבנאדם הכי מציק בעולם!"
"תארי לך להביא מישהו הביתה לפגוש אותם ביחד..."
"מסכן, בלי להכיר אותו אני מרחמת עליו."
"תחשבי על זה... אבא שלך: כמה אחים יש? במה ההורים עובדים? מה
העדה? ואבא שלי: כמה הוצאת בבגרויות? מה מתכנן ללמוד? אתה הרי
מתכנן ללמוד נכון?"
"ואז הם ממשיכים... אבא שלי: אתה עובד? מה הדעות הפוליטיות
שלך? היית פעם אצל פסיכולוג?
ואבא שלך ממשיך: מבין במחשבים? מתי היתה לך שפעת לאחרונה? אתה
מחוסן?"
"ולשאלות הכבדות... אבא שלך: יש לך תיק במשטרה? משתמש בסמים?
אבא שלי: מעשן? ניסית פעם לרצוח מישהו? וכמובן מוודאים שאין לו
מחשבות חוטאות..."
"ואז למטבח... המסכן, כל כך רזה, כל כך חיוור.
חייבים לתת לו לאכול משהו..."
"פותחים לו שולחן שלם ומפטמים אותו."
"דואגים לו החמודים..."
"ואז הוא צריך ללכת הביתה, אבא שלך כמובן מציע ללוות אותו..."
"אבא שלך אומר לו שישים סוודר, נורא קר בחוץ!"
"זהו, הוא נמלט כל עוד נפשו בו, רץ ברחוב עם אלף סוודרים
עליו!"
"הם רצים אחריו, צועקים לו: we love you bye bye"